ע"נ 53295-12-20

תקציר

הערעור מתייחס לתביעתו של המערער להכרה בזכויות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום) בעקבות אירוע שאירע במהלך שירותו כשוטר. התביעה מתייחסת לשתי פגיעות: אף שבור וסוכרת שהתגלתה מספר שבועות לאחר האירוע. המשיב הכיר בפגיעה באף כ"פגיעת שירות" אך דחה את הטענה בעניין מחלת הסוכרת בנימוק שאין מדובר ב"מחלת שירות" כהגדרתה בחוק. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם רשימת "מחלות השירות" שבחוק היא רשימה סגורה, והאם יש לראות בסוכרתו של המערער "מחלת שירות". בית המשפט מצא כי כוונת המחוקק שעמדה מאחורי הגדרת "מחלת שירות" הייתה ליצור הבחנה בין תנאי הזכאות של משרתי חובה למשרתי קבע, ולהחריג מהחוק את כל תביעותיהם של משרתי קבע בנוגע למחלות שבהן נדבקו במהלך שירותם, ולהפנותן למוסד לביטוח לאומי. בית המשפט קבע, כי רשימת מחלות השירות היא אכן רשימה סגורה, ומאחר שמחלת הסוכרת אינה נמנית עליהן, החלטת המשיב הייתה מוצדקת. גם טענת המערערת כי יש לראות בסוכרת פגם מתוקן נדחתה, שכן היא הועלתה באופן לא תקין ולא נכון עובדתית. לפיכך, הערעור נדחה, וסעד היחיד של המערער היה לפנות למוסד לביטוח לאומי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין הותר לפרסום, תוך הסרת פרטים מזהים של המערער.