ת"א 26290-03-16

תקציר

התובע, שהיה מבוטח בשיעור השתתפות עצמית גבוה, תבע את הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. הנתבעים טענו כי על פי חוק הפיצויים, לתובע אין זכות לתבוע אותם משום שנזקו לא היה מעל סכום ההשתתפות העצמית עליו סיכם עם חברת הביטוח שלו. בית המשפט הסכים עם עמדת הנתבעים וקבע כי לתובע אכן קמה עילת תביעה לפי חוק הפיצויים, אך הוא אינו יכול לתבוע את הנתבעים בסכום הנמוך מההשתתפות העצמית שלו. בית המשפט הסביר כי מטרתו של חוק הפיצויים היא לייעל הליכים ולרכז תביעות בגין נזקי גוף על פי הוראותיו, וכי הסכמה להשתתפות עצמית גבוהה תמורת דמי ביטוח נמוכים יותר מהווה הסכם חוזי שלא לתבוע בנזיקין. השופטת גם מתחה ביקורת על התובעת על כך שהתעקשה להמשיך בתביעה למרות נימוקי הנתבעים, והורתה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 2,500 ₪ תוך ויתור על יתרת שכר הטרחה בהתחשב בנסיבות התובע. ההחלטה אישרה את דחיית התביעה והעניקה זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי.