ת"א 34498-07-11

תקציר

להורי הנתבע היו זכויות חוזיות בשכירות הדירה טרם עברו לבית אבות בשנת 2003. התובעים, עמידר, הגישו תביעת פינוי נגד בנם, הנתבע, בטענה כי הוא אינו "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק. עוד ביקש עמידר לחייב את הנתבע בדמי שימוש נאותים בדירה, מתוך הנחה שהנתבע החזיק בנכס שלא כדין. הנתבע טען כי התגורר בדירה למעלה משלוש שנים לפני עזיבת הוריו והמשיך להתגורר בה גם לאחר שעזבו, ולכן הוא דייר ממשיך ויש לדחות את תביעת הפינוי. בית המשפט בחן את הדיווחים על ביקורי מעגלים שערך עמידר, ומצא כי הם חסרי אמינות ולא ניתן לסמוך עליהם, שכן הם נערכו בדיעבד ולא שיקפו נאמנה את המציאות. בית המשפט קיבל את טענת הנאשם כי 13 חודשי המאסר שנגזרו עליו לא קטעו את רצף מגוריו, מה גם שהוא התגורר עם הוריו כל חייו והמשיך להתגורר בדירה גם לאחר שחרורו, ללא כל טענה מצד עמידר. עוד ציין בית המשפט כי עמידר לא ראה בדירה פלישה או נטישה, ורק לאחר מות האם בשנת 2012 נקט עמידר בצעדים לפינוי הנתבע. שיהוי זה, שנמשך קרוב לעשור, גרם נזק ראייתי לנתבע וייצג את הודאתו של עמידר בשהותו החוקית של הנתבע בדירה. לפיכך, תביעת הפינוי נדחתה. באשר לתביעה הכספית, מצא בית המשפט כי הבקשה לחייב את הנתבע בדמי שימוש ראויים התבססה על סיווגו כרו"ח, המזכה אותו בחזקה אך לא בדמי שכירות מוזלים. מאחר שבית המשפט קבע כי הנתבע הוא שוכר ממשיך, לא הייתה הצדקה לחייב אותו במחיר המלא. יתר על כן, עמידר לא הציגו נתונים עובדתיים או חוות דעת שמאי שיתמכו בתביעתם לדמי השימוש הראויים במקרה שתביעת הפינוי תידחה. לפיכך, גם התביעה הכספית נדחתה. עוד ציין בית המשפט כי יש לשקול את בקשת הנתבע לעבור לדירה אחרת, והורה לנתבעת לשלם ללשכה לסיוע המשפטי שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.