המ"ש 7187-06-25

תקציר

ניתוח זה עוסק בתחולתו של סעיף 230 לחוק, המאפשר לבית משפט לקיים משפט גם אם התבקש באיחור, בהתקיים התנאים לפי סעיף 229(ה) או מטעמים מיוחדים. סעיף 229(ה) דורש כי השיהוי נבע מסיבות שאינן בשליטתו של המבקש וכי הבקשה הוגשה מיד לאחר הסרת המניעה. הניתוח של בית המשפט נשען על שני היבטים עיקריים: 1. **הצדקה לעיכוב**: בית המשפט בוחן תחילה האם קיימת סיבה תקפה לאיחור בהגשת הבקשה. המבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת לגילוי הדו"ח בשנת 2025, ארבע שנים לאחר ביצוע העבירה בשנת 2021. הטענה בדבר גיור, שהוכחשה ולא הוכחה, נמצאה בלתי מספקת. עיכוב משמעותי זה, ללא הסבר מהימן, מקביל למצבים שנדונו ב-*Teitelbaum v. מדינת ישראל* (ע"א 7018/14), שם עיכוב של שנתיים נחשב משמעותי ובלתי מוצדק. יתר על כן, עקרון הסופיות בהליכים משפטיים והאינטרס הציבורי במיצוי הליכים, כפי שהודגש ב-*Levy v. מדינת ישראל* (ע"א 8653/13), כנגד היענות לבקשות באיחור כזה ללא נימוקים משכנעים. 2. **עיוות דין**: אם לא מתקיים החלק הראשון, בית המשפט בוחן אם דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין. זה דורש הפגנת "שיקולים כבדי משקל" עם "פוטנציאל ממשי לשנות את התוצאה". הכחשה כללית של ההאשמות אינה מספיקה. ב-*Geyar v. מדינת ישראל* (ע"א 2575/17) ו-*יששכר נ' מדינת ישראל* (ע"פ 9175/09), נקבע כי טענת חפות מעורפלת אינה עומדת בקריטריונים לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו. "עיוות דין" מובן בדרך כלל כמצב שבו תוצאת המשפט יכולה הייתה להיות שונה בשל פגם פרוצדורלי, לפי *Hasson v. מדינת ישראל* (ע"פ 6920/07), או כאשר פגם פרוצדורלי חמור יוצר חזקת עוול ללא צורך לבסס קשר סיבתי לתוצאה. עם זאת, על בתי המשפט להגביל את תחולתו של תנאי זה למקרים חריגים בהם דיון ענייני יוביל בבירור לזיכוי, כאמור בעניין *קמר נ' מדינת ישראל* (ע"פ 4448/09). חידוש משפטי מרכזי שהודגש הוא ההשפעה של תשלום קנס הקשור לדוח. על פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשלום הקנס שווה ערך להודאה באשמה, הרשעה וריצוי העונש. זה מקבל חיזוק נוסף על ידי פסיקה, כגון *Wissam Khater v. מדינת ישראל* (ע"א 2304/19), הקובע כי תשלום משמעו הודאה. בית המשפט המחוזי בחיפה, בעניין *יצחק גולובניץ נ' מדינת ישראל* (אפת (חי) 24804-06-24), הרחיבה על כך בכך שאישרה כי מרגע ששולם קנס, מגבלת תשעים הימים לבקשת משפט לפי סעיף 229(א)(2) אינה חלה עוד, והמבקש כפוף לסעיף 229(ח). לפיכך, ביטול הודאה (או שווה ערך לה, תשלום הקנס) יהיה כפוף לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב "נימוקים מיוחדים" לביטול, ו"נסיבות חריגות" מחמירות עוד יותר אם כבר ניתנו הרשעה וגזר דין. במקרה הספציפי הזה, המבקש שילם את הדו"ח, המהווה הודאה. לא ניתן הסבר מניח את הדעת כיצד שולם על ידי אחר או מיהו אותו אדם "אחר". בהיעדר הצדקה לעיכוב ובאי-הוכחת עיוות דין, נדחתה הבקשה להארכת מועד המשפט.