ע"ע 27541-01-13

תקציר

בית המשפט החליט לקיים את הקביעה הקודמת לפיה המערער, שהופנה למאפייה על ידי בית דין דתי בשם בד"ץ של העדה החרדית כדי לפקח על תקני הכשרות במאפייה, אכן היה עובד המאפייה ולא בד"ץ. לפיכך, הערעור שהגיש המערער נגד המאפייה, בו ערער על סיום העסקתו וטען לתשלומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, שכר שעות נוספות ודמי אבטלה, נדחה. בית הדין לא מצא עילה להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין המחוזי כי המערער ביצע עבירות משמעת חמורות, לרבות שינה בעבודה והזנחה בתפקידו. החלטת המאפייה לסיים את העסקתה של המערערת הייתה מוצדקת בשל הפרות אלה ולא נעשתה ביוזמת בד"ץ, למרות יחסי העבודה המורכבים. בית הדין הסכים גם עם קביעת בית הדין המחוזי כי ההפרות החמורות והשיטתיות של המערער מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ותקופת הודעה מוקדמת. באשר לתביעתו לגמול שעות נוספות, אישר בית הדין את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי מאחר שהמערער ישן במהלך משמרתו, הוא לא ביצע כל עבודה המזכה בשכר נוסף. עם זאת, בית המשפט לא התערב בפיצוי החלקי שנפסק למערערת בגין אי קבלת דמי אבטלה, בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה. השופטים הדגישו גם את הצורך בהסדרה משפטית ביחסי עבודה מיוחדים כאלה וקראו לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת להתערב. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי הפאנל, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.