פש"ר 26583-04-22

תקציר

מדובר בפסק דין בתיק שהחל ב-4 בפברואר 2019, אז הגיש לידאווי אחמד, החייב, בקשה לאישור הצעת פשרה. ההצעה לא התקבלה על ידי הנושים, מה שהוביל את אחמד להציע הצעה משופרת. בינתיים פעל נאמן זמני לבחינת תביעות חוב שונות, בין היתר מצד נושה בשם הילד-עדוי. הנאמן אישר חלקית את תביעת החוב של עדוי, אך עדוי המשיך להתנגד ולערער על ההחלטה בטענה כי אחמד מנסה להתחמק מחובו וכי ההחלטה אינה חד משמעית. בקשות, עדכונים והודעות מרובות של עדוי הגיעו לאחר מכן, ודרשו החלטות רבות של בית המשפט. בסופו של דבר הורה בית המשפט לנאמנה לקבל החלטה סופית בתביעת החוב, וכך עשתה, וסירבה לבטל את אישורה החלקי הקודם. לאחר מכן הגיש עדוי ערעור על החלטת הנאמן, אך הוא נדחה משום שהוגש שלא בזמן. בית המשפט קבע כי הערעור היה צריך להיות מוגש בתוך 45 יום מיום ההחלטה, אך עדוי לא ביקש ארכה. זאת ועוד, לגופו של ערעור לא הייתה הצדקה, והחלטת הנאמן הייתה יסודית וסבירה. בעקבות זאת לא התקבל הערעור, ועדווי חויב לשלם הוצאות בסך 6,000 שקל, שהתחלקו בין הנאמן הזמני לבין אחמד.