ה"פ 33323-10-10

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם זכויותיו של מבקש מכוח הסכם היפרדות גוברות על זכויותיו של נושה צד ג' אשר טען לעיקול על בית הנישואין. הסכם ההיפרדות, שהעביר את כל הזכויות בבית למבקש, לא אושר על ידי בית המשפט ולא נרשמה הערת התראה. הנושים טענו כי היעדר האישור וההקלטה מעיד על חוסר תום לב מצד המבקשת ובן זוגה. עם זאת, השופט פסק לטובת המבקש, הכיר בתוקפו של הסכם הפירוד וקבע כי הוא בוצע בתום לב. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, הסכם הפרידה עצמו, למרות שלא נחתם על ידי בני הזוג, אומת על ידי נוטריון ונועד להיות מחייב. שנית, זכויותיו של המבקש נבעו מהסכם תקף ומחייב, אשר הסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג ולא היה מתנה בלבד כפי שטענו הנושים. שלישית, נסיבות ביצוע ההסכם, לרבות מערכת היחסים הקשה בין בני הזוג והיעדר נושים קיימים, הצביעו על רצון אמיתי לסיים את השותפות ביניהם ולהסדיר את זכויותיהם וחובותיהם. לבסוף, השתכנע השופט מעדותה של המבקשת, ומצא אותה אמינה וכנה, בעוד טענות הנושים נותרו בלתי מבוססות בשל הימנעותם מלהביא ראיות או עדויות תומכות. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי זכויותיו של המבקש, שנרכשו באמצעות הסכם ההפרדה, גוברות על טענת העיקול, ולכן קבע כי יש לרשום את המבקש כבעלים המלא של הזכויות בבית.