ת"פ 9852-09-20

תקציר

בית משפט הוציא צו האזנת סתר כדין לחקירת עבירות פליליות ספציפיות. עם זאת, השיחות שיורטו בין הנאשם לבת זוגו, שלא הייתה מושא החקירה הראשונית, הובילו לכתב אישום שאינו קשור למטרה המקורית של הצו. הנאשם טען כי יש לפסול את הראיה שהושגה באמצעות האזנת סתר מאחר שהיא חורגת מתחום הצו. התביעה טענה כי הראיה קבילה כפי שהושגה כדין. השופט הסכים עם התביעה, וקבע כי לשונו הפשוטה של חוק האזנות הסתר קובעת כי הקלטות שהושגו כדין יכולות לשמש כראיה ל"כל עבירה". כמו כן, הדגישה השופטת כי האינטרס הציבורי בהעמדתו לדין של הנאשם גובר על הפגיעה בפרטיות. למרות שהשופטים הכירו בתועלת שבבקשת צו הארכה, הם הדגישו כי החוק הקיים תומך בעמדת התביעה. לפיכך, השיחות המוקלטות היו קבילות כראיה. הנאשם התכוון להודות באשמה בדיון הבא. פסק הדין הדגיש את הצורך בריסון ומידתיות בהאזנות סתר וטען כי גישת התביעה לוקה בחוסר זהירות.