ע"א 52131-10-19

תקציר

הערעור העיקרי הוגש על ידי רוכשי דירת יוקרה כנגד המוכר, בבקשה להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק להם על ידי בית משפט קמא בגין ליקויים בדירה. הערעור שכנגד הוגש על ידי המוכר, בבקשה להפחית את סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא או לחילופין לבטל את פסק הבוררות לחלוטין. ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב ברוב ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ובהערכות המהימנות, שהתבססו על עדותו של המומחה מטעם בית המשפט. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעותיו של בית משפט קמא בדבר הפגמים הנטענים בדלת הכניסה, בגדר המערכת, באוורור חדר השינה, בחלון הראווה בחדר ההורים ובפיקוח ההנדסי, ולא מצאה כל הצדקה לטענות המערערים בנקודות אלה. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה את טענת המערערים כי היה מקום להתקין מעקה בחדר השירות כדי למנוע סכנת נפילה, כנדרש בתקנות התכנון והבניה. בית המשפט פסק למערערים פיצוי בסך 468 ₪ בגין פגם זה, בנוסף לסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא. באשר לריצוף, דחתה ערכאת הערעור את ערעור המערערים, תוך שהיא מסכימה עם נימוקיו של בית משפט קמא ועם קביעת המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי ערעורם של המערערים בסוגיה זו היה למעשה ניסיון ליזום מחדש את התיק, תוך התעלמות מממצאיו של בית משפט קמא ומקביעותיו של המומחה, עליהן הסתמך בית משפט קמא כראוי. ערכאת הערעור אף אישרה את החלטת בית משפט קמא שלא לפסוק פיצויים בגין איחור במסירת הדירה. בית משפט קמא מצא כי הדירה נמסרה במועד, וטענות המערערים להפך, שהסתמכו על היעדר חשמל וחשמל זמני בדירה, נדחו. בית המשפט ציין כי הדירה הייתה מוכנה למסירה לפני המועד החוזי, ובחירתם של המערערים לעכב את כניסתם לא הייתה מוצדקת. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הסכים עם פסיקת 5,000 ₪ על ידי בית משפט קמא בגין שהותם של המערערים במלון פאלם ביץ' במהלך עבודות שיפוץ בביתם הקשורות לנושאי רטיבות ו-15,000 ₪ בגין נזקים כלליים (עוגמת נפש) שנגרמו עקב הליקויים בדירה. פסיקות אלה היו נתונות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא ונמצאו מידתיות וסבירות. בפנייה לערעור שכנגד, דחה בית המשפט את טענות המוכר שביקש להפחית את הפיצוי שנפסק או להפרישו לחלוטין. בית המשפט אישר את פסיקת בית משפט קמא בסך 40,000 ₪ בגין ריצוף, שכללו תוספת של 9,500 ₪ מעל הסכום שקבע מומחה בית המשפט. בית משפט קמא הסביר בהרחבה סטייה זו, וערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערבות. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המוכרת כי נשללה ממנה האפשרות לתקן את הליקויים בעצמה ולא היה מקום לחייבה בתשלום רווח קבלני. בית המשפט הסכים עם עמדת המערערים כי המוכרת הכחישה את מרבית הפגמים באמצעות חוות דעתה המומחית וממילא לא הייתה מתקנת אותם. יתר על כן, בית המשפט הבהיר כי קביעתו של המומחה כבר לקחה בחשבון את עלות העבודה מבלי לכלול רווח קבלני. בסיכומו של דבר, הערעור העיקרי התקבל באופן חלקי, ופסק למערערים תוספת של 468 ₪ בגין המעקה החסר. הערעור הנגדי נדחה על הסף. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.