בג"צ 5206/06

תקציר

העותר ערער על החלטת נציב עבודות שירות, שקבע כי הוא אינו כשיר לעבודות שירות, טען כי היא בלתי סבירה וביקש להחליפה במאסר בפועל. עניין זה הועלה תחילה בערעור בתיק פלילי אך נדחה. מכיוון שהוא לא התחיל לרצות את עונשו, הוא לא יכול היה להגיש עתירת אסיר, וחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים לא התייחס לעניינים כאלה. לפיכך עתר לבג"ץ. המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות בג"ץ, וציינה כי החלטות גזר הדין נתונות לשיקול דעתו של בית המשפט ולא לשיקול דעתו של הנציב. בית המשפט לתעבורה כבר גזר על העותר עונש מאסר בשל חוות דעתו של הממונה נגד עבודות שירות, וזו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בערעור. לעותר עבר משמעותי של עבירות תנועה, לרבות נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון וללא ביטוח. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מאסר חיוני לעבירות מסוג זה בשל האפקט המרתיע שלו, ואילו עבודות שירות אינן מונעות את המשך העבירות. בית המשפט התייחס לנקודת מבטו של בית המשפט העליון בנוגע לענישה מחמירה בעבירות דומות. משכך, חוות דעתו של הנציב נקבעה כבלתי רלוונטית על ידי בית המשפט המחוזי, שכן עברו של העותר מצדיק עונש מאסר ללא קשר לחוות דעת זו. לפיכך, גם אם ישנה הנציב את עמדתו, עדיין יעמוד פסק דינה של ערכאת הערעור למאסר. העתירה נדחתה, והעותר חויב להתחיל לרצות את עונשו ביום 25.10.2006.