עת"א 9163-11-10

תקציר

העתירה מערערת על החלטת ועדת השחרורים המיוחדת לסרב לשחרור מוקדם ממאסר עולם שריצה העותר, שהופחת ל-25 שנים, בגין רצח אמו. דעת הרוב בדירקטוריון קבעה כי העותר לא הוכיח כי אינו מסוכן עוד וכי מגיע לו שחרור. בעתירה נטען כי הוועדה התעלמה באופן בלתי סביר מחוות דעת מקצועיות ומהמלצות התומכות בשחרורו, וכי לא שקלה את האינטרס הציבורי בשחרורו המוקדם ובשיקומו. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה סבירה, מבוססת על הדין והפסיקה, וכי היא לקחה בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות מסוכנותו של העותר, חומרת העבירה, התנהגותו בכלא וההליך הטיפולי שעבר עליו. הוועדה הסתמכה באופן סביר על חוות דעתה של ועדת אלמ"ב, אשר למרות שהמליצה על שחרורו של העותר, ציינה כי מסוכנותו לא פחתה לחלוטין, וכי קיים סיכון שיחזור להתנהגות מסוכנת במצבים מסוימים. זאת ועוד, המועצה דחתה באופן סביר את טענת העותר כי מדובר באובדן שליטה רגעי, ומצאה כי היא אינה מתיישבת עם נסיבות העבירה כפי שתוארו בפסק הדין, שאפיינו אותה כמעשה מתוכנן. הוועדה גם דחתה באופן סביר את ההערכות הפסיכולוגיות ואת חוות הדעת שהוגשו מטעם העותר, שכן הן לא הצביעו על היעדר מסוכנות, אלא על רמת מסוכנות נמוכה בהקשרים ספציפיים. לבסוף, קבע בית המשפט כי לא יתערב בהחלטת הדירקטוריון, שכן מדובר בהפעלת שיקול דעתו, המבוסס על מגוון רחב של שיקולים רלוונטיים. לפיכך נדחתה העתירה לשחרור מוקדם.