ע"א 6736/99

תקציר

עניינו של המקרה נסוב סביב תאונת דרכים בה נפצעה הנוסעת, ובהובלת המשיב, קרנית, לפצותה ולתבוע שיפוי מהמערערת, שכן פוליסת הביטוח שברשותו לא כיסתה את החבות הנדונה. המערער טען, כי תעודת הביטוח שהייתה ברשותו טרם התאונה, אשר פגה ארבעה ימים לפני קרות התאונה, תקפה לאחד-עשר וחצי חודשים, ויש לראות בה ביטוח שנתי לפי סעיף 9(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, קרנית לא תהיה זכאית לשיפוי. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת, ופירש את החוק כמעניק תקופת חסד של 30 יום רק לפוליסות ביטוח שנתיות בלבד. בית המשפט העליון הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי היא עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות ועם הרציונל העומד מאחורי החוק. בנוסף, קבע בית המשפט העליון כי גם אם תישקל פרשנותו של המערער, אין בכך כדי להועיל לעניינו, שכן הוא בחר דווקא בפוליסת ביטוח שאינה מכסה הסעת נוסעים בשכר. החריג הנזכר בחוק מיועד למצבים בהם היעדר הכיסוי הביטוחי לא היה מכוון. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם לקרנית שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.