ע"פ 7172/21

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של התיק והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, נדחה הערעור, כאשר בית המשפט אישר מחדש את ההרשעות על סמך סעיפים 29(ב) ו-34א(א) לחוק, והטיל על המערער אחריות פלילית בגין עבירות החורגות מהתכנית המקורית שגיבש עם מנדו. סעיף 29(ב) קבע אחריות משותפת למשתתפים בעבירה, ואילו סעיף 34א(א) הרחיב אחריות לעבירות נוספות כאשר הייתה מודעות צפויה לאפשרותן. מודעותו של המערער למעשיו האפשריים של מנדו, ובפרט בכל הנוגע לשימוש בחומרי נפץ, נקבעה באמצעות בחינת ראיות ועדויות, חרף טענותיו של המערער אחרת. ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, שהתמקדו בהערכות מהימנות של עדויות ואמירות סותרות, אושרו מאחר שלא עמדו ברף ההתערבות בערעור, השמור לטעויות חריגות או לממצאים מבוססי ראיות בכתב. גם באשר לגזר הדין, נדחתה גם בקשת המערער להקלה בעונש. ערכאת הערעור הדגישה כי התערבות היא נדירה ומוצדקת רק במקרים של חריגה קיצונית מאמות המידה הקבועות בענישה, דבר שלא היה ישים כאן. על אף שהמערער פנה לטיפול פסיכולוגי תוך הבעת חרטה, בית המשפט לא מצא עילה מספקת לשיקולי שיקום בשל חומרת העבירה, שכללה איומים, החזקת נשק וחומרי נפץ. ניצולו לרעה של המערער את מעמדו המשפטי החמיר עוד יותר את החומרה, והצריך עונש הולם כדי להרתיע מפני התנהגות עתידית דומה. בעוד שכמה גורמים מקלים נשקלו, הם נחשבו לשקלול הולם בהחלטה הראשונית על גזר הדין. השופט ד' מינץ, בהסכמת השופטים ד' ברק-ארז ור' רונן, הגיע למסקנה כי הכרעת הדין וגזר הדין יעמדו בעינם, והמערער יצווה לרצות את מאסרו החל מיום 21.2.2023 במתקן הייעודי לאחר תיאום עם שירות בתי הסוהר.