בש"פ 975/08

תקציר

מדובר בבעל שתקף את אשתו, איים על חייה ופצע אותה קשה. בעקבות האירוע הגישה האישה תלונה שהובילה למעצרו של הבעל ולהגשת כתב אישום. בית משפט השלום הכיר בתוקפו של המעצר אך הורה על שחרורו של הבעל למעצר בית בבית אמו, מרחק משמעותי ממקום מגורי האישה. על החלטה זו ערערה התביעה, שטענה כי השחרור מהווה סכנה חמורה לאישה. בית המשפט המחוזי הסכים עם התביעה, והערעור התקבל וביטל את צו השחרור של בית משפט השלום. התנהלותו של הבעל, יחד עם הרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות כלפי אשתו, הצדיקו את החלטת בית המשפט המחוזי. די היה בראיות שהוצגו כדי להוכיח איום מיידי, והמרחק הגיאוגרפי לא הפיג את הסכנה שנשקפה לאישה. לפיכך, מעצר הבית של הבעל נקבע כבלתי מספק, והערעור על קיום המעצר נדחה, והותיר את הבעל במשמורת עד תום ההליכים המשפטיים. החלטה זו התקבלה מתוך התחשבות בביטחונה של האישה, כאשר השופט הביע חשש מהאיום המוחשי על חייה.