ת"א 3124/99

תקציר

התובעת, חברה בבעלות ישעיהו לנדאו ויגאל לנדאו, האשימה את הנתבעת, עובדתם לשעבר, בגניבת כספים בשתי שיטות. בשיטה הראשונה, כתב הנאשם את שמות עובדי החברה על העתק השיק תוך שהוא כותב את שמו על גבי השיק עצמו, פדה אותו ושלשל לכיסו את הכסף. בשיטה השנייה זייף הנתבע חתימה של נהנה ששמו היה רשום על גבי השיק ומסר את השיק על שמו. התובעת דרשה פיצוי בסך 1.6 מיליון שקל. השופט קבע כי הנתבע אכן גנב כספים מהחברה בשיטה הראשונה אך לא בשיטה השנייה. השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע 44,580 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בגין שיקים שנכתבו על שמו של יגאל לנדאו. השופט גם הורה לנתבעת לשלם לחברה 157,962 שקל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בגין שיקים שנכתבו על שמו של ישעיהו לנדאו. השופט מצא את הנאשם אשם גם בגניבת 38,650 שקל באמצעות סוג הצ'קים הראשון הכתוב על שמו של אברהם מזרחי, ו-98,000 שקל מהסוג השני, למעט שיק אחד בשווי 1,200 שקל שמזרחי הודה שקיבל. בגין שיקים שנכתבו על שם ציון באסל הורה השופט לנאשם לשלם 9,150 שקל. השופטת לא מצאה די ראיות לתמוך בטענות התובעת בנוגע לצ'קים שנכתבו על שמה של אתי אשכנזי, או סוכנות נסיעות, ולכן לא פסקה לטובת התובעת בעניין שיקים אלה. באשר לטענת התובע כי הנתבע קיבל תוספת שכר ותשלומי שכר בלתי מורשים עבור בתו, פסק השופט לטובת התובעת והורה לנתבע לשלם 32,500 ₪ עבור שכר בתו ו-234,282 ₪ עבור שכרו הנוסף, שניהם סכומים עם ריבית והפרשי הצמדה מנובמבר 1991 ומנובמבר 1994, בהתאמה. עוד קבעה השופטת כי על הנתבע להשיב 150,000 ₪ שמשך מקופת גמל גדיש של התובעת, תוך שהיא דוחה את טענות הנתבע כי חלה התיישנות על תביעה זו, וכי הכסף בקופה הוא שלו. השופט פסק גם לטובת הנתבע בנוגע לתביעתו שכנגד לפיצויי פיטורים, הפרשות סוציאליות וזכויות כספיות נוספות, והתיר לו לנכות 702,500 ₪ מהסכומים שהוא חייב לתובע, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2000. השופט החליט שלא להורות לאף צד לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הצד השני.