ע"א 402/59

תקציר

התיק שבפני בית המשפט הוא ערעור אזרחי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה תביעה לתשלום שני שטרי חוב, בסך 2,500 לירות, שנחתמו על ידי המשיבים לטובת המערערת. בית המשפט המחוזי מצא כי השטרות נפרעו והמערערת ערערה על החלטה זו. הסוגיה הראשונה הייתה האם תצהירים מסוימים קבילים כראיה, ובית המשפט קבע כי בעוד שניתן להשתמש בתצהירים מסוימים, אחרים לא יכולים מכיוון שלא הוזכרו במהלך המשפט. השאלה השנייה הייתה האם בתצהירים יש ראיות שהצדדים יכולים להשתמש בהן, ובית המשפט קבע כי הן אכן יכולות לשמש כראיה. עם זאת, השופט לא התעלם מכך שהמערער עדיין מחזיק בשטרי החוב, וזו ראיה חזקה לכך שהם לא נפרעו. המערער טען כי עדותם של המשיבים אינה אמינה, אך בית המשפט מצא כי ההסברים שנתנו המשיבים בדבר סתירות לכאורה בעדותם היו סבירים. בית המשפט בחן גם האם יש לתמוך בעדות המשיבים, ומצא כי בעוד השופט טעה בכך שסבר כי נטל ההוכחה עבר למערער, קיימות ראיות משמעותיות אחרות התומכות בעדות המשיבים. ככלל, החליט בית המשפט לדחות את הערעור ופסק כי על המערערת לשאת בהוצאות הערעור בסך 400 לירות.