ע"א 8740-05-13

תקציר

בית המשפט עיין בקפידה בבקשה ובמסמכים הנלווים, כמו גם בתגובה ובתשובת המערערים, וקבע, לאחר מחשבה מעמיקה, כי הבקשה לדחיית הראיות הנוספות מוצדקת. פסק הדין מתבסס על תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת את התנאים בהם ניתן להציג ראיות חדשות בערעור. על פי תקנה זו, בדרך כלל ראיות נוספות אינן מותרות, אך ניתן להתיר אותן בנסיבות חריגות. המבחן המרכזי הוא האם ניתן היה להשיג את הראיות באופן סביר במשפט הקודם. במקרה זה, המבקשים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לאי הצגת הראיות הנוספות במהלך המשפט. הראיות, שהתגלו רק לאחרונה על ידי מודד חדש, היו קיימות למעשה לפני פסק הדין. יתר על כן, הראיה הנוספת, המורכבת ממסמכים רשמיים ומחוות דעת מומחים, אינה בעלת חשיבות מכרעת המצדיקה את הגשתה בתיק זה, מה גם שבית משפט קמא ביסס את פסק דינו על שפע של ראיות, לרבות עדויות עדים ומסמכים אחרים. התרת ראיות כאלה תהווה תקדים לשמיעת ראיות חדשות כ"הזדמנות שנייה" למי שלא הציג את טענותיו כראוי במשפט הראשון, דבר שאינו מתפקידה של ערכאת ערעור. הכלל הוא כי על ערכאת הערעור לכבד את התשתית העובדתית שעליה ניתן פסק הדין, ולסטות מעיקרון זה רק בנסיבות חריגות. לפיכך, הבקשה להגשת ראיות נוספות נדחית, והמבקשים נדרשים לכיסוי הוצאות המשיבים, בסך של 2,500 ₪. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 17.9.13.