ע"א 650/78

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של תאונת דרכים, שבו תלויים של עובד שנפטר תבעו את הנהג ואת המבטחת שלהם לפיצויים. התלויים בעובד היו זכאים להטבות הן מהמוסד לביטוח לאומי והן ממדינת ישראל. מדינת ישראל, לאחר ששילמה תגמולים לתלויים, תבעה פיצויים מהנהג ומהמבטח. פסק הדין מסכם את הדינים החלים על המקרה, ובראשם חוק הביטוח הלאומי וחוק שירות המדינה (גמלאות), ומפרש אותם כמחליטים על גובה הפיצוי שחייבים הנהג והמבטח למדינה. בית המשפט קבע כי זכותה של המדינה להשבה מוגבלת לתגמולים ששילמה ותשלם, ואלה אינם יכולים לעלות על סכום הפיצויים שחבים הנהג והמבטחת לעובד. השופט ברק הסכים עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר לפיה התלויים זכאים לפיצוי כולל של 824,939 לירות ישראליות, אך חלק על ניכוי רק חלק מהסכום ששילמו הנהג והמבטח למוסד לביטוח לאומי. תחת זאת, הוא קבע כי יש להפחית את סך הפיצויים במלוא סכום הגמלאות שישולם וישולם על ידי המכון, שמסתכם ב-653,220 לירות. כמו כן, השופט ברק אישר את זכותה של המדינה לתבוע השבה בגין תשלומי קצבה נוספים לתלויים, כתוצאה מתיקון לחוק שירות המדינה (גמלאות), אף שהתיקון נכנס לתוקף לאחר התאונה. הוא הצדיק זאת בכך שפירש את החוקים הרלוונטיים ואת פסיקות קודמות של בתי המשפט, והגיע למסקנה כי זכותה של המדינה להשבה אינה מושפעת משינויים בסכומי הקצבאות כתוצאה מתיקוני חקיקה. לבסוף, אישר השופט ברק את התקדים שנקבע לפיו יש לחשב את תביעות התלויים לאובדן מזונות על בסיס הכנסתו ברוטו של המנוח, ולא על פי הכנסתם נטו לאחר ניכוי מס הכנסה. הוא נימק זאת בכך שהתחשבות בהשלכות המס תוביל למורכבויות לא מעשיות ולעוול פוטנציאלי, ולכן הגישה הקיימת, המתעלמת משיקולי מס, היא הפתרון המעשי ביותר. הנהג והמבטח חויבו לשלם למדינה 231,770 לירות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. כל צד יישא בעלויות שלו.