ע"א 574/83

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לסכסוך על מזונות ילדים בין בני זוג גרושים, כאשר הבן נחשב בעבר כמורד משום שלא ציית לצו בית הדין הרבני לחיות עם אביו. האב ערער על החלטת בית המשפט המחוזי להגדיל את תשלומי המזונות לבן, בטענה כי מרדנותו של הבן פוטרת אותו מתשלום נוסף. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של האב, והסכים כי הבן נותר מורד שכן הוראת בית הדין הרבני המקורית לא שונתה. לפיכך, נטל התמיכה בבן מוטל על ההורה המחזיק במשמורת, במקרה זה, על האם. השופטים קבעו כי האב אינו מחויב לנקוט בהליכים משפטיים כדי לכפות על בנו את משמורתו בניגוד לרצונו של הבן. עוד נקבע כי ללא ראיות לשינוי נסיבות משמעותי, לא ניתן להגדיל את סכום המזונות שנקבע בפסק דין קודם. יתר על כן, מצבו המשפחתי החדש של האב לא רמז על כך שהוא אינו מעוניין עוד במשמורת על בנו. השופט ד' לוין הדגיש כי יכולתה של האם לתמוך כלכלית בבן משמעה שאין הצדקה להעלות את תשלומי המזונות. לפיכך, פסיקת התחזוקה המקורית תעמוד, עם התאמה מינורית לתדירות ההצמדה. המשיבים חויבו לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין, בסך 200,000 ₪. הנשיא שמגר והשופט ש' לוין הסכימו עם פסק הדין.