ת"א 62167-06-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תחולתה של החלטה 979 על שני נכסים, נחלת פירט ונחלת נוקראי. ההחלטה, שנועדה לעגן את זכויות החקלאים בחלקות המגורים שלהם, הציעה הסדר מיטיב לרכישת זכויות תמורת אגרה. עם זאת, יישומה היה מותנה בהקצאה תקציבית. התובעים, שביקשו ליהנות מההחלטה, טענו כי הימנעותה של מועצת מקרקעי ישראל מלהחיל אותה על עסקאותיהם מהווה אפליה, עשיית עושר שלא כדין והפרת תום לב. הם גם טענו להסתמכות על ההחלטה, וטענו כי הם ביצעו את העסקאות בציפייה שהיא תחול. מרשות מקרקעי ישראל נטען מנגד כי טענות התובעים חוסות תחת עקרון ה-res judicata, לאחר שכבר הוכרעו על ידי בית המשפט העליון בהתדיינות קודמת. בניתוחו הסכים השופט עם עמדת מנהל מקרקעי ישראל, וקבע כי פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון ביססה השתק שיפוטי, ומנעה מהתובעים לדון מחדש בתחולתה של החלטה 979. השופט הדגיש כי בית המשפט העליון קבע באופן פוזיטיבי את מדיניותה המוצדקת של רמ"י בנוגע למועד כניסתה לתוקף של ההחלטה ותוקפה של החלטה 1464, עליה ביקשו כעת התובעים לערער. עוד קבע כי טענת ההסתמכות של התובעים אינה סבירה, נוכח אופיו המותנה של יישום ההחלטה, וההליכים המשפטיים המערערים עליה. יתר על כן, השופט מתח ביקורת על התובעים על כך שניסו "משפט חוזר" וציין כי הם לא הציגו כל בסיס פרוצדורלי או עובדתי המצדיק זאת. בסופו של דבר, קבע השופט כי התובעים מנועים מלהעלות טענות בדבר תחולתה של החלטה 979 והסתמכותם הנטענת. הוא הורה על דחיית תביעות אלה ונתן לתובעים רשות להגיש כתב תביעה מתוקן עד למועד נקוב, המתייחס רק לתביעות שלא הוכרעו קודם לכן. השופט גם פסק לרשות שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל, וסבר כי לא היה צריך להגיש את התביעה במתכונתה הנוכחית. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים, כאשר השופט דן בהעברת התביעה לבית משפט מוסמך לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.