ת"א 58765-02-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לדחיית תביעה לסעד הצהרתי מכוח דיני החברות ולשון הרע. התובעת, חברה, טענה כי הנתבעת השמיעה דברים מכפישים בשיחה עם מנהלה, רמו אלמוג, ובמכתב לאוניברסיטת סטנפורד. בית המשפט פקפק ברלוונטיות של טענות הנתבע, וציין כי מדובר בתביעה חריגה ואינה כרוכה בתביעות לשון הרע טיפוסיות. השופט הדגיש כי את השיחה המדוברת יזם מנהל התובעת וכי המכתב לאוניברסיטת סטנפורד לא היה חלק מהתביעה המקורית. עוד טענה השופטת כי שאלות הנוגעות למידע ולנתונים העומדים בבסיס דברי הנאשם אינן מתאימות לתשובות במסגרת השאלון, שכן הן חסרות בהירות ומיותרות נוכח ההסדר הפרוצדורלי המוסכם. לפיו, התובע יציג תחילה את ראיותיו, אחריו הנתבע, ולאחר מכן תינתן לתובע הזדמנות להציג ראיות סותרות. בית המשפט הדגיש כי הליך זה יאפשר לשני הצדדים להציג את מלוא המידע הרלוונטי וכי חיוב הנתבע לתת תשובה מפורטת לשאלון יהיה מכביד שלא לצורך ויוביל להליך לא יעיל וממושך. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת התובע לחייב את הנתבע להשיב על שאלות ספציפיות בנוגע למידע שעמד בבסיס טענותיו, ובכך אישר את תוקפו של ההסדר הפרוצדורלי ואת זכותו של התובע להציג ראיות סותרות לאחר הצגת הנתבע. התובע חויב לשאת בשכר טרחת עורך דינו של הנתבע, בסך 4,680 ₪, בשל ההצלחה החלקית של הגנתו ואופייה הממוקד של הבקשה. פסק הדין שמר על המועדים הקיימים להגשת תצהירים ועודד את הצדדים להמשיך בתיק ביעילות.