סע"ש 46539-04-19

תקציר

התובעת, סוכנת מכירות המועסקת על ידי החברה הנתבעת, טענה כי הופלתה על רקע מינה, בניגוד לחוק שכר שווה לעובד וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. היא טענה כי שכרה נמוך מזה של עובדים גברים בעלי מיקום דומה וביקשה מינוי מומחה לניתוח תעסוקתי. עם זאת, השופטת דחתה את הבקשה, שכן התובעת לא פירטה את העיסוקים שלגביהם התבקש הניתוח. לאחר מכן הגישה הנתבעת טבלת נתוני שכר, אך בקשת התובעת לעיון חוזר בהחלטה נדחתה. בית הדין בחן את חומר הראיות וקבע כי התובעת עמדה בהצלחה בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליה בדבר הפער בין שכרה לבין שכרם של עובדים המבצעים את אותה עבודה. בית הדין השווה את שכרה של התובעת לשכרם של עובדים באותו ערוץ מכירות ומצא כי שכר היסוד שלה נותר ללא שינוי לאורך כל העסקתה, בעוד שכרם של עובדים בעלי ותק נמוך יותר עלה. הנתבעת לא הצליחה להצדיק את פערי השכר, שכן לא הציעה כל הסבר להעלאות. בית המשפט קבע כי עדותה של התובעת, יחד עם שביעות הרצון שהביעו הממונים עליה, הצביעו על כך שתפקודה של התובעת היה משביע רצון. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי פערי השכר מהווים אפליה על רקע מין. הנתבעת חויבה לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 25,200 ₪ לפי חוק שכר שווה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויבה החברה לשלם פיצויים לא ממוניים בסך 70,000 ₪ והפרשי שעות נוספות בסך 69,430.90 ₪, הן מכוח חוק שכר שווה והן מכוח חוק השוויון. כמו כן נפסקו לתובע 10,379.74 ש"ח בפדיון חופשה ו-9,229 ש"ח הפרשי פנסיה. לבסוף חויב הנתבע לשלם 35,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה ניתנה ביום 1.1.2023 וזכותו של הנאשם לערער לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.