ע"פ 3214/06
פסק-דין עליון
תקציר
פסקי הדין של שני ערעורים מפורטים בפסק דין זה, הנובעים מהרשעה בחבלה בכוונה לפגוע ובעבירות נשק (נשיאת נשק ונשיאת תחמושת) שביצע המערער. המערער טען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהרשעתו בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, שכן לא הוכח כי המתלונן נפגע מירי, וגם אם כן, לא הוכח כי הנשק בו נעשה שימוש היה שלו. עוד טען המערער לכשלי חקירה, וכי מצבו הנפשי אינו תואם את העבירה. המערער הוסיף וטען להגנה עצמית, לפיה הכניס עצמו למצב מסוכן וירה על מנת להיחלץ ממנו. באשר לעבירות הנשק, טען המערער כי עומדת לו הגנת טעות בעובדה, שכן הוטעה על ידי הרשויות הרלוונטיות לחשוב כי רישיונו לשאת את הנשק אינו מוגבל. השופט חשין מבית המשפט העליון פירט את הנימוקים מדוע לא קיבל את טענות המערער וסבר כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי נכונות. חשין לא מצא טעות במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות די ראיות כדי להרשיע את המערער בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, לרבות ראיות ישירות ונסיבתיות. השופט הסכים גם עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר היסוד הנפשי של העבירה. בסוגיית ההגנה העצמית מצא חשין כי המערער העמיד עצמו ביודעין בסכנה ולא פעל באופן סביר כאשר פתח באש. באשר לאישומי הנשק, קבע חשין כי המערער היה מודע למגבלות רישיונו ואינו יכול לטעון לטעות בעובדה. לפיכך, שני הערעורים נדחו. השופטת ארבל הסכימה עם פסק הדין. השופט רובינשטיין הסכים אף הוא, והדגיש את הסכנות הטמונות בטיפול לא נכון בנשק ואת הצורך באכיפה קפדנית בעניין זה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 3214/06 דניאל בן ווראן פינר נ' מדינת ישראל, עליון (10.9.2006)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.