ע"א 22489-02-12

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לתביעה כספית בסך 2.5 מיליון ₪ שהוגשה נגד המערערת. פסק הדין נובע מכישלונותיה החוזרים ונשנים של המערערת לעמוד בצווי בית המשפט ובדרישות הפרוצדורליות לאורך כל התיק בבית המשפט. כתב ההגנה של המערער נמחק כסנקציה בגין אי ציות, והשופט פסק לטובת המשיבים והורה למערערת לשלם את מלוא סכום התביעה, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪. פסק הדין ניתן לאחר הארכות ואזהרות רבות מבית המשפט, מהן התעלם המערער שוב ושוב. התנהלותו של המערער עלתה כדי זלזול בוטה בהליך השיפוטי, שהביא לעיכובים מיותרים ולבזבוז זמן לכל הצדדים המעורבים. השופט ציין כי למערער ניתנו הזדמנויות רבות לתקן את המצב, אך הוא לא עשה כן. טענותיו של המערער להקלות, בנימוק של בעיות בריאותיות וחוסר תקשורת עם עורך דינו, לא נתמכו בראיות קונקרטיות כלשהן ונדחו. השופט הדגיש כי מעשיו של המערער מעידים על דפוס של זלזול כלפי בית המשפט וחוסר כבוד להליך השיפוטי. באשר לטענת המערערים כי מחיקת כתב ההגנה מהווה סנקציה קשה מדי, הפנה השופט לתקנות החלות, המקנות לבית המשפט סמכות למחוק כתבי טענות במקרים כאלה. השופט גם הבחין בין המקרה הנוכחי לבין תקדימים קודמים שצוטטו על ידי המערער, שם נקבע כי הטלת הוצאות או דחיית דיונים אינה ראויה. השופט הוסיף והתייחס לטענת המערער כי פסק דינו של בית משפט קמא לא הוסבר דיו. הודגש כי מהותה של התביעה, בהיותה תביעה כספית חוזית, אינה דורשת הסבר מקיף, מה גם שהמערערת לא הציגה כל הגנה. בסופו של דבר הגיעה השופטת למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין נוספים בסך 15,000 ₪. ההחלטה התקבלה פה אחד בהרכב של שלושה שופטים, בהסכמה בין המשנה לנשיא שרה דברת, השופט ר' ברקאי והשופט א' ואגו.