עמ"נ 221/02

תקציר

הערעור מתייחס לקביעת ארנונה (ארנונה) לשנים 1999-2001 ביחס לנכס המוחזק על ידי שילוח חברה לביטוח בע"מ ("המערערת") בחיפה. עיקר המחלוקת נסובה סביב חובתה של המערערת לשלם ארנונה בגין שטח משותף בנכס, כאשר המערערת טוענת כי החיוב הרטרואקטיבי בגין השטח המשותף, משנת 1998, היה שלא כדין. המערערת טוענת, כי יש לסווג את השטח המשותף באופן שונה מהשטח העיקרי ולחייבו בתעריף נמוך יותר. כמו כן, היא טוענת כי אופיו הרטרואקטיבי של החיוב אינו הוגן ואין להתירו זאת. המשיבה, לעומת זאת, טוענת כי החיוב הוא חוקי וסביר, וכי לוועדת הערר אין סמכות להתערב בסבירות שיעור הארנונה. בית המשפט פסק לטובת המערערת בשתי סוגיות מרכזיות. ראשית, היא קבעה כי החיוב הרטרואקטיבי על השטח המשותף בשנים 1998 ו-1999 אינו חוקי ויש לבטלו. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהמערערת מחזיקה בנכס משנת 1992 ושילמה באופן עקבי ארנונה עבור השטח העיקרי בלבד, ובכך יצרה מצג עליו הסתמכה המערערת לצורך תכנונה העסקי. שנית, בית המשפט מצא כי יש לסווג את השטח המשותף בנפרד מהשטח העיקרי ולחייבו בהתאם. היא הגיעה למסקנה כי השטח המשותף הוא סוג ייחודי של נכס, הנבדל מהאזור העיקרי, על פי מאפייניו השונים והשימוש בהם. לפיכך, על מנהל הארנונה להעריך את המס עבור השטח המשותף באמצעות הסיווג למבנים ללא שיעור ארנונה מוגדר. הערעור התקבל, והחיוב על השטח המשותף הוחל באופן פרוספקטיבי בלבד, החל מיום 1.1.2000, בשיעור השיורי הנקוב בצו הארנונה. בנוסף, הורה בית המשפט למשיבה לפצות את המערערת בגין תשלומי יתר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה רלוונטיים. לבסוף, חויבה המשיבה לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.