ע"פ 543/79

תקציר

במקרה של רצח יוסף ארביב הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערים, אבישי נגר ואלברט אלהרר, למרות שגופתו של ארביב מעולם לא נמצאה. ההרשעה התבססה על הודאות שמסרו המערערים לעד המרכזי, אשר נתמכו בראיות נסיבתיות נוספות. רוב בית המשפט מצא את ההודאות אמינות וסבר כי הן מאוששות בראיות הנסיבתיות, לרבות מעשיהם והצהרותיהם של המערערים. בית המשפט הדגיש כי לשני המערערים היה מניע והזדמנות, וציין את ההכנה והמאמץ שהשקיעו להשגת נשק, כמו גם את חוסר העקביות והכזבים בדיווחיהם. בית המשפט העליון בחן האם ניתן לאשר הרשעה ברצח ללא מציאת הגופה וללא ראיות ישירות למוות. היא הגיעה למסקנה כי די בראיות נסיבתיות, כאשר הן חזקות ומשכנעות, כדי להוכיח רצח מעבר לספק סביר. בית המשפט ציין כי הן ההודאות והן הראיות הנסיבתיות הצביעו על אשמתם של המערערים. דעת המיעוט הטילה ספק במהימנותו של העד וטענה לזיכוי מחמת הספק הסביר, אך דעת הרוב, הנתמכת בפסיקת בית המשפט העליון, שמרה על ההרשעה תוך הדגשת עקביות הראיות הנסיבתיות עם אשמת המערערים. השופט שמגר והשופט בייסקי הסכימו עם החלטת הרוב, ואילו השופט אלון הסכים על סמך ההודאה וראיות משמעותיות המאששות. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעורים, ואישר את הרשעתם של המערערים ברצח.