פש"ר 26516-03-13

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין בעניין ליבנה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, עוסק בבקשת נאמנת נכסי חייב פושט רגל להכריז על בטלותן של המחאות זכות ומשכון שנחתמו על ידי החייב לטובת נושים מסוימים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב תוקפן של בטוחות אלו לאור הוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ-1980 (להלן: "הפקודה"), ובפרט סעיף 96 העוסק בהתייחסות להענקות שנעשו על ידי חייב לפני הליכי פשיטת רגל. **רקע עובדתי ותמצית המחלוקת** החייב, ישראל ליבנה, הוכרז פושט רגל ביום 26.2.2014. בבקשתה, טענה הנאמנת כי המחאות זכות ומשכון שנחתמו לטובת המשיבים 1 ו-2 (שהינם זוג, כאשר המשיב 1 שימש כרואה החשבון של החייב וביניהם התקיימה מערכת יחסים חברית ועסקית) נועדו להקנות להם יתרון על פני נושים אחרים. המשיבים, מנגד, טענו כי הבטוחות נוצרו כדין, בתום לב ובתמורה, והן מבטיחות חובות אמיתיים של החייב כלפיהם. **העקרונות המשפטיים המרכזיים בפסק הדין** 1. **סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל – הענקות בטלות:** * **תכלית הסעיף:** בית המשפט הדגיש את תכליתו של סעיף 96, שהיא לבטל הענקות של נכסים על ידי חייב שנעשו ללא תמורה ראויה לפני הליכי פשיטת הרגל, כאשר אלו מקטינות את מאסת הנכסים העומדת לחלוקה בין הנושים. הרציונל הוא להגן על הנושים מפני התנהלות שאינה הוגנת כלפיהם, במיוחד כאשר החייב יודע על מצבו הכלכלי הקשה. * **הגדרת "הענקה":** ההגדרה של "הענקה" בסעיף 96(ג) רחבה וכוללת כל העברה של נכס. בית המשפט פירש הגדרה זו באופן מרחיב, וקבע כי היא כוללת אף הענקת זכות עדיפה לנושה רגיל על דרך של משכון זכותו לקבלת כספים, וזאת בהתאם לפסיקה (כגון ע"א 5709/99 לוין נ' שילר). * **תקופות הזמן:** הסעיף מבחין בין הענקה שנעשתה שנתיים לפני פשיטת הרגל (בטלה ללא תנאי), לבין הענקה שנעשתה בין שנתיים לעשר שנים לפני פשיטת הרגל (בטלה אלא אם הוכח שהחייב היה כשר-פירעון). במקרה זה, הדיון התמקד בתקופת עשר השנים (סעיף 96(ב)). * **החריגים (סעיף 96(ג)):** בית המשפט בחן את החריג המרכזי, לפיו הענקה לא תהיה בטלה אם נעשתה "לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך". * **נטל ההוכחה:** * **לגבי כשר-פירעון (סעיף 96(ב)):** הנטל להוכיח שהחייב היה כשר-פירעון מוטל על הטוען לזכות מכוח ההענקה (המשיבים במקרה זה). נטל זה משמעותי ודורש הצגת נתונים אובייקטיביים. * **לגבי תום לב ותמורה (סעיף 96(ג)):** הנטל הראשוני להראות העדר תום לב או העדר תמורה מוטל על הנאמן (המבקשת). אולם, אם הנאמן מצליח להציג ראיות ראשוניות, הנטל עובר למקבל ההענקה. * **תום לב:** תום לב במובן סעיף 96(ג) מחייב שמקבל ההענקה לא ידע על קשייו הכלכליים של החייב. קרבה משפחתית או עסקית יוצרת חזקה בדבר ידיעה על הקשיים. 2. **מעמד המשיבה 2 כנושה מובטחת:** * בית המשפט דחה באופן נחרץ את טענת המשיבה 2 כי היא נושה מובטחת מכוח משכון 2009. המשיבה 2 הוספה כנושה רק ב-30.9.2014, למעלה משנה לאחר הגשת הבקשה לצו כינוס ו-7 חודשים לאחר שהחייב הוכרז פושט רגל. בית המשפט קבע כי לאחר שהחייב הוכרז פושט רגל, אין לו כשירות משפטית להקנות נכסים או זכויות על חשבון נושיו האחרים. 3. **משכון 2009:** * **החלת סעיף 96:** בית המשפט קבע כי רישום המשכון ב-22.7.2009, בטרם חלפו עשר שנים ממועד ההכרזה על החייב כפושט רגל, עונה על תנאי הרישא של סעיף 96(ב). * **אי הוכחת כשר-פירעון:** המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח שהחייב היה כשר-פירעון בעת רישום המשכון. למעשה, טענות המשיבים עצמם, כי הכספים ניתנו כדי לאפשר לחייב "להינצל מהליכי כינוס", מעידות על קשיים כלכליים משמעותיים. * **העדר תום לב:** בית המשפט קבע כי המשיב 1, כרואה חשבון וחבר של החייב, ידע בהכרח על מצבו הכלכלי הרעוע. קרבתו העסקית והחברית עם החייב יצרה חזקה בדבר ידיעתו, חזקה שלא הופרכה. מכאן, שניתן המשכון שלא בתום לב. * **העדר תמורה ראויה:** בית המשפט בחן את טענות המשיבים לגבי החובות המובטחים (חשבוניות, הסכם 2009). הוא קבע כי החשבוניות הוצאו לחברה או לאשת החייב, ולא לחייב עצמו. לעניין הסכם 2009, הוא נחתם מול המשיבה 2, שהיא אינה נושה מובטחת, וגם אז, המשכון ניתן לאחר שהחייב היה פושט רגל. כמו כן, המשכון ניתן להבטחת "החזר חוב עבור שירותים שניתנו", ולא להבטחת הלוואה חדשה או ערבות. * **שדרוג נושה:** נקבע כי שדרוגו של נושה רגיל לנושה מובטח ללא תמורה נוספת, כאשר החובות נולדו לפני המשכון, מהווה הענקה אסורה לפי סעיף 96. * **מסקנה לגבי המשכון:** המשכון בטל כלפי הנאמנת מכוח סעיף 96. בנוסף, המשיבה 2 לא הייתה נושה מובטחת תקפה. 4. **המחאת זכות 2011:** * **דמיון למשכון:** בית המשפט ראה במחאת הזכות כאמור, דברים דומים למשכון, שכן היא נועדה להבטיח קבלת כספים. * **אי רישום:** המחאת הזכות לא נרשמה, דבר שהקשה על נושים אחרים לדעת על קיומה. * **החלת סעיף 96:** בית המשפט קבע כי גם כאן, המשיבים לא הוכיחו כשר-פירעון של החייב, וכי הם ידעו על מצבו הרעוע. הקרבה העסקית והחברית היוותה חזקה לידיעתם. * **מסקנה לגבי המחאת הזכות:** גם המחאת הזכות משנת 2011 בטלה כלפי הנאמנת. 5. **הסתרת מידע על ידי החייב:** * בית המשפט מתח ביקורת חריפה על החייב, אשר לא גילה את דבר קיומם של הליכי בוררות ופסק דין לטובתו בסכומים של מיליוני שקלים, לא בבקשתו לצו כינוס ולא בבקשתו להפטר. הדבר אף לא דווח לנאמן הקודם, למרות שהיה ידוע לו (על פי צו עיקול שהוצא). התנהלות זו של הסתרת מידע חמור, שכן היא מונעת מהנאמן לפעול לטובת הנושים. **חידושים ודגשים בפסק הדין** * **פרשנות מרחיבה של "הענקה" לפי סעיף 96:** פסק הדין ממשיך בקו הפסיקתי המרחיב את הגדרת "הענקה" בסעיף 96, וכולל בה גם הענקת זכות עדיפה לנושה רגיל על דרך של משכון זכות לקבלת כספים. הדבר מדגיש את החשיבות הרבה שמייחס בית המשפט להגנה על מאסת הנכסים של פושט הרגל לטובת כלל הנושים. * **החזקה בדבר ידיעת קשיים כלכליים בשל קרבה:** הדגש על כך שקרבה עסקית (רואה חשבון) או חברית יוצרת חזקה בדבר ידיעת מקבל ההענקה על מצבו הכלכלי הקשה של המעניק. חזקה זו מקלה על הנאמן במקרים של הסתרת מידע או ראיות, ומעבירה את הנטל להוכחת תום הלב והתמורה לידי מקבל ההענקה. * **ביקורת על הסתרת מידע:** פסק הדין מדגיש את החומרה שבהתנהלות של חייב המסתיר מידע מהותי מבית המשפט ומהנאמן, במיוחד כאשר מדובר בזכויות כספיות משמעותיות. התנהלות זו עשויה להשפיע על בקשותיו של החייב, כגון בקשה להפטר. * **בחינת מהות ההבטחה:** בית המשפט בוחן בקפידה את מהות החובות שלכאורה מובטחים על ידי הבטוחות. העובדה שהחשבוניות הוצאו לגופים שונים מהחייב, וההסכם לא כלל את המשיב 1, הובילה לדחיית הטענה שהבטוחות נועדו להבטיח חובותיו של החייב. * **תחולת פקודת פשיטת הרגל על פעולות לאחר הכרזה:** קביעתו של בית המשפט לגבי אי-תקפות הוספת המשיבה 2 כנושה מובטחת לאחר שהחייב כבר הוכרז פושט רגל, מדגישה כי לאחר הכרזה זו, אין לחייב כל כשירות לפעולות שיש בהן כדי לשנות את מעמד נושיו. **סוף דבר** בית המשפט קיבל את בקשת הנאמנת והכריז על בטלותן של המחאות הזכות והמשכון. המשיבים ביצעו פעולות שמטרתן הייתה להקנות להם יתרון בלתי הוגן על פני נושים אחרים, אך נסיבות המקרה והוראות פקודת פשיטת הרגל הובילו לדחיית טענותיהם. המשיבים חויבו בהוצאות משפט.