ע"א 2559/08

תקציר

המערער טען, כי נפלה טעות ברישומי המשיב בכל הנוגע לסיווג רכושו, אשר הובילה לעריכת שומת ארנונה פסולה. עם זאת, השופט מצא כי טענה זו מצויה בסמכותו הבלעדית של מנהל הארנונה, ויש להתייחס אליה בהליך ההשגה המנהלית והערר. הליך זה כרוך בהגשת התנגדות למנהל הארנונה, לאחר מכן ערעור לוועדת ערר, ולבסוף ערעור לבית המשפט המחוזי ואולי לבית המשפט העליון. השופטת ציינה כי המערערת כבר החלה בהליך זה אך לא השלימה אותו. לפיכך, נתנה השופטת למערער ארכה להמשך הערעור המנהלי, החל משלב הערעור לוועדת הערר. השופטת הדגישה כי טענות המערער צריכות להישמע בפני הגופים המנהליים הרלוונטיים, המתמחים בנושאים אלה, וכי גם האינטרס הציבורי זקוק להגנה מפני שימוש לרעה בהליכי השגה וערר. עוד קבעה השופטת, כי אם יצליח המערער להוכיח את טענותיו בהליך המינהלי, ישיב המשיב כל תשלום עודף. בנוסף, דחתה השופטת את טענת המערערת כי עצם הגשת ההתנגדות אמורה לעכב את תשלום החוב, וציינה כי ההליך המנהלי עצמו אינו מהווה הגנה מפני תביעות כספיות וכי יש להתחשב באינטרס הציבורי. בסופו של דבר, דחה השופט את הערעור והורה למשיב למסור למערער את כל המסמכים הרלוונטיים בתוך 10 ימים, אם טרם עשה כן. למערער ניתנה ארכה של 30 יום להגיש ערר לוועדת הערר, כאשר הוועדה תחליט אם לשקול את טענות המערער לגופן או להחזיר את הדיון למינהל ארנונה. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, ושני הצדדים היו אמורים לקבל העתק מפסק הדין בדואר.