סע"ש 49502-09-20

תקציר

פסק הדין משרטט את מערכת היחסים בין התובע, מר יגאל נוף ניאזוב, לבין הנתבעת, מוסד דתי, בין השנים 2011-2020. טיבם של יחסים אלה ומעמדו התעסוקתי של מר ניאזוב היו שנויים במחלוקת. בית הדין מצא כי בינואר 2017 נוצרו יחסי עובד-מעביד, במסגרתם עבד ניאזוב שעתיים ביום, חמישה ימים בשבוע, וקיבל שכר של 2,500 שקל. מערכת יחסים זו נמשכה עד יוני 2020, אז פוטר ניאזוב. קודם למועד זה היה מר ניאזוב תלמיד בישיבת הנתבע וקיבל מלגה. בית המשפט הכיר בכך שתפקידו של מר ניאזוב היה לימוד והוראת תורה לתלמידים בעלי ידע מוקדם מועט. שעות עבודתו נמצאו תואמות את התנאים המוסכמים, ובית המשפט דחה את תביעתו להפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות. מר ניאזוב היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 11,666 ש"ח, ובית המשפט פסק לו 4,583 ש"ח נוספים, שכן הנתבע הפקיד חלק מהכספים למטרה זו. בית הדין דחה את תביעתו לפיטורים שלא כדין, וקבע כי נערך שימוע. עם זאת, בית המשפט פסק לו שכר בסך 3,500 ₪ עבור חודש יוני 2020, בו הודה הנתבע. התובע הצליח גם בתביעותיו להוצאות נסיעה (6,816 ש"ח), פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה (10,000 ש"ח) ופיצוי לדוגמה לפי חוק הגנת השכר בגין תלושי שכר פגומים (5,000 ש"ח). בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 9,100 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ודחה את תביעתו של מר ניאזוב להשבת 1,488 ₪ דמי ביטוח לאומי. חלק מתביעותיו האחרות של ניאזוב, לרבות תביעותיו לקצבת הבראה ואובדן קצבת נכות מהעבודה, נדחו. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנזכרים לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.7.2020. כמו כן פסק בית המשפט לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.