רע"א 212/24

תקציר

בבקשת רשות ערעור ביקש המבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים המאפשרת קבלה חלקית בלבד של ראיות נוספות בתביעה בגין השקעות שלא שולמו. המבקש ניסה להגיש הקלטות מאפריל 2012 ומאי 2021 בינו לבין פרידה ליכט ובעלה המנוח, כראיה להתנהלות המשיב בפרויקטים להשקעה. בית המשפט דחה את הכללת ההקלטות מאפריל 2012, תוך שהוא מציין את סיווגה הקודם של הקלטת כ"סודית" בתצהיר גילוי משנת 2018, דבר המצביע על כוונתו הראשונית של המבקש שלא להשתמש בה כראיה. בית המשפט ציין כי צדדים המייעדים מסמכים כסודיים אינם יכולים להשתמש בהם מאוחר יותר, אלא אם הצד השני חולק על סיווג זה, מה שלא קרה כאן. המבקש טען כי הקלטת אליה מתייחס התצהיר שונה מזו שהוא מבקש להגיש כעת. עם זאת, הוא לא הבהיר זאת במהלך המשפט ולא הסביר מדוע ההקלטה מאפריל 2012 לא נחשפה קודם לכן. בית המשפט קבע כי המבקש לא הצדיק השמטת ראיה זו בשלב הגילוי ולכן דחה את ערעורו להוספתה. עם זאת, ההקלטות ממאי 2021 התקבלו מאחר שהרלוונטיות שלהן הוכרה עוד לפני תחילת שלב ההוכחות. ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב, וחזרה על תקדימים פרוצדורליים מבוססים המגבילים את תפקידה בהחלטות פרוצדורליות מסוג זה. מאחר שתגובת המשיב נקבעה כמיותרת, לא חויבו בהוצאות. הערעור נדחה ביום 14.1.2024.