ת"א 54730-09-17

תקציר

השופט פסק לטובת הנתבעים, ולא מצא רשלנות מצידם בתביעת רשלנות רפואית שהגישו הורים שילדם נולד עם מום בלב. ההורים טענו כי הנתבעים, הצוות הרפואי בקופת החולים, לא ביצעו בדיקות טרום לידתיות נאותות ולא סיפקו הסברים נאותים, שהיו מביאים לגילוי המום ומאפשרים להם להפסיק את ההיריון. השופטת מצאה כי התובעים הופנו לבדיקת בדיקה מערכתית מספר פעמים וקיבלו הסברים הולמים על חשיבות הבדיקה מהצוות הרפואי. התובעים הבינו את מהות הבדיקה ומטרתה אך בחרו שלא לבצעה, למרות היותה כלולה בסל הבריאות. השופטת מצאה את עדותם של מומחי הנתבעים משכנעת יותר מזו של התובעות באשר לאפשרות לאתר את המום בלב במהלך ההיריון, במיוחד לאור העובדה שמדובר במום מתפתח. עוד קבעה השופטת כי לא ניתן לצפות מהרופא שבדק את התובעת במהלך ההיריון לבצע בדיקת מערכת, שכן הוא לא היה מוסמך לכך. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובעים כי נפגעה האוטונומיה שלהם, שכן מהראיות עולה כי התובע קיבל את כל המידע הרלוונטי ובחר שלא לפעול על פיו. מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח רשלנות או קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין המום המולד, דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לשלם לכל נתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום מופחת של 10,000 ₪. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של הסכמה מדעת בטיפול הרפואי ובמעקב הריון, אך קבע כי הנתבעים לא הפרו את חובתם במקרה זה.