ת"ד 3368-12-19

תקציר

הנאשם הואשם באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה, גרימת חבלה של ממש, אי האטה במעבר חצייה ונהיגה רשלנית. האירוע התרחש באזור עירוני בו נסע הנאשם בשדרות איילון שוהם, שם היו שני מעברי חצייה עם אי תנועה ביניהם. התביעה טענה כי הנאשם פגע בהולך הרגל, ח.א., במעבר החצייה לאחר שלא נכנע, ואילו הנאשם טען כי ח.א. התפרץ למעבר החצייה ולכן התאונה הייתה בלתי נמנעת. השופט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת התביעה. הם הגיעו למסקנה כי הקורבן חצה כרגיל והיה גלוי לנאשם מרחוק, אך הנאשם לא האט ולא נכנע, כנדרש בחוק. השופט ציין כי היה על הנאשם לנקוט משנה זהירות בשל המיקום, השעה ביום - שעת העומס - והמכשולים הפוטנציאליים לראייתו. למרות שהנאשם טען כי שדה ראייתו נחסם, השופט מצא כי אין ראיות התומכות בכך וכי היה על הנאשם לנקוט משנה זהירות כאשר התקרב למעבר החצייה. יתר על כן, השופט לא השתכנע מהטענה כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, והדגיש כי אחריות הנהגים אינה מוחלטת במקרים כאלה. השופט מצא את הנאשם אשם בכל האישומים והרשיע אותו בהתאם. פסק דין זה ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 12.9.2021.