ת"א 4642/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב המקרה המורכב של ברכה מוזר, שסבלה ממחלת נפש, והתביעות הכספיות שבאו בעקבותיו הקשורות למכירת דירותיה. התביעה נגד בתו של מוזר, שפר, נדחית משום שלמוזר לא הייתה היכולת הנפשית למכור את הדירות, ולשפר לא הייתה סיבה להאמין שאמה תמכור אותן מאחורי גבה. בנוסף, בית המשפט פוסק לטובתו של שפר בעניין פירעון חוב של צד ג'. פסק הדין קובע כי מוזר לא קיבל כספים ממכירת הדירות, שככל הנראה תוזמרו על ידי דב לוי, שניצל את מחלת הנפש של מוזר. תביעת הרשלנות נגד הנוטריון אברבוך נדחית בחלקה, שכן אישורה הרשלני הוביל לאובדן כספים ששולמו עבור דירה בטבריה. בית המשפט מוצא גם את שושנה מרום, רוכשת הדירות, רשלנית באופן תורם ברכישת דירה נוספת בחיפה. התביעה נגד קופות החולים נדחית, שכן הם פעלו בסבירות ופעלו בהתאם לחוקי חיסיון המטופל. כמו כן, התביעה נגד המדינה נדחית, שכן היא לא הפרה חובות כלשהן בנוגע למינוי אפוטרופוס למוזר. פסק הדין מדגיש את המורכבות של מחלות נפש, אוטונומיה של המטופל ואת גבולות האחריות של מערכת הבריאות למנוע נזק כלכלי במקרים כאלה. טענותיה של מרום נגד שפר וקופת החולים נדחות, ואילו תביעתה נגד אברבוך מתקבלת באופן חלקי. העיקול על הדירות מבוטל, והצדדים אחראים להוצאותיהם המשפטיות, עם פסיקות ספציפיות כאמור בפסק הדין.