ת"א 49536-06-17

תקציר

התובעת, מלצרית שעבדה אצל הנתבעת, הגישה תביעה נגד מעסיקה ותיארה אירוע שהתרחש במהלך אירוע בו עבדה בשנת 2011. היא סיפקה כמה גרסאות לא עקביות של האירועים שהובילו לתאונה שלה. בכתב תביעתה טענה כי נתקלה בכיסויי כיסאות שהושלכו על ידי אורחים והחליקה על רצפה רטובה ומלוכלכת. עם זאת, בתצהירה צוין כי היא החליקה על כיסוי כיסא ארוך ורטוב הממוקם ליד שולחן. בסיכומיה הוצגה גרסה נוספת, בה נטען כי היא החליקה על כיסוי ארוך שנלבש על אחד הכיסאות ורצפה רטובה כתוצאה ממשקאות שנשפכו. במהלך עדותה השתנה שוב גרסתה של התובעת. היא הסבירה שהכיסויים היו מפוזרים והיא החליקה על אחד ספציפי שנמצא בצד. כשנשאלה על הגרסאות השונות טענה התובעת כי בתחילה לא הייתה מעוניינת למסור פרטים מדויקים וכי כעת קל יותר לספר את שאירע. היא גם ציינה כי היו עדים לתאונה, אך הם לא היו זמינים או שהיא לא זכרה מי היה נוכח. עדת הנאשם, מלצרית עמיתה, לא זכרה את האירוע בשל הזמן הרב שחלף מאז התרחשותו. השופט קבע כי התובעת לא הוכיחה את נסיבות התאונה בשל חוסר העקביות בגרסתה והיעדר עדות או ראיות. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת, מלצרית ותיקה המכירה את אולמות האירועים, לא טענה כי הזהירה את המארגנים מפני הצפיפות ולא נקטה בצעדי מנע כלשהם למרות שהבחינה בכיסויים רטובים ובאורחים השופכים משקאות. גם עדותו של המומחה האורתופדי לא תמכה במגבלותיו הנטענות של התובע, וחסרו מסמכים רפואיים המעידים על פגיעה זמן קצר לאחר התאונה. בסופו של דבר דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. ההחלטה התקבלה מבלי לדון בשאלת הנזקים עקב דחיית התביעה.