בג"צ 197/81

תקציר

העותרת ביקשה להפעיל עסק למתן שירותי תיירות על קטע מהחוף באילת, הכולל קיוסק ותחנה להשכרת סירות. ראש עיריית אילת אישר את הבקשה אך לא הוציא רישיון בשל התנגדות מפקד המשטרה ומפקד משטרת אילת. האחרון טען, כי השטח מיועד לרחצה בלבד וכי פעילות הסירות מהווה סכנה לשלום הציבור בשל קרבתו לגבול הירדני. אלא שהעותר החל לפעול ללא רישיון, הרחיב מבנה לקיוסק ושכר סירות ללא אמצעי בטיחות. היו מקרים שבהם סירות שנשכרו מהעותר נסחפו לכיוון הגבול, לרבות אחת שבה היו מעורבים ילדים, שהצריכה התערבות ימית. מאוחר יותר הוכרז החוף כחוף רחצה מוכרז, ותקנה חדשה אסרה על השכרת סירות ללא היתר. ראש העיר גם סיפק נימוקים חדשים לשלילת הרישיון, הקשורים לתנאים תכנוניים ותברואתיים. בג"ץ קבע כי אל לרשות הרישוי להעלות ציפיות מוקדמות וכי התנהלותו של העותר לא הייתה תקינה, שכן הוא פעל ללא רישיון וזלזל בחוק. בית המשפט מצא כי שיקולי הרשויות בנוגע לשלום הציבור והגדרת החוף כאזור רחצה היו רלוונטיים וסבירים. עוד צוין כי העותר לא ניסה להכשיר את פעילותו והמשיך להפעיל את הקיוסק ללא רישיון. בפסק הדין הודגש כי בית המשפט אינו נוהג להתערב בעניינים אלה וכי ידיו של העותר היו "טמאות". לפיכך, הבקשה לרישיון נדחתה. העותר חויב לשלם למשיבים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.