ת"א 33099-10-21

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב שיק על סך 128,000 ₪ שנתן הנתבע, הוניג, לחכימיאן במסגרת הסכם הלוואה בעל פה. לאחר מכן הועבר הצ'ק לתובע, דייטש, שניסה להפקידו אך ללא הצלחה משום שבחשבונו של הוניג לא היו מספיק כספים. הוניג טענה כי הצ'ק נגנב וזויף, ולכן תקופת ההתיישנות בתיק עומדת על שנתיים, ולכן השיק אינו תקף. עם זאת, בית המשפט מצא כי חתימתו של הוניג על הצ'ק הייתה אמיתית, והוא לא סיפק כל ראיה שתתמוך בטענותיו לגניבה וזיוף. יתר על כן, בית המשפט קבע כי דייטש החזיקה בשיק בשווי נקוב, ופעלה בתום לב, אך מאחר שהשיק לא הושלם בעת קבלתו, היא לא הייתה מחזיקה ראויה. הסוגיה המרכזית הנוגעת לחוקיות הסכם ההלוואה לפי חוק הסדרת ההלוואות וחוק אשראי הוגן, שניהם מחייבים חוזי הלוואה כתובים, נותרה בלתי פתורה בשל היעדר ראיות משני הצדדים. בית המשפט, בעקבות חוק החוזים, קבע כי הסכם ההלוואה בעל פה אינו חוקי ומבוטל. מאחר שהתובע לא היה צד להסכם ההלוואה, החליט בית המשפט שלא לפסוק פיצויים מטעמים פרוצדורליים ומהראיות הלא ברורות. בסופו של דבר המחאה התקבלה, ותיק ההוצאה להורג נסגר. השופט קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו והשאיר את האפשרות לפסוק הוצאות לאוצר המדינה פתוחה, תוך מתן הזדמנות לצדדים להגיב. גזר הדין ניתן ביום 18.6.2023.