עמל"ע 26440-08-16

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב השאלה האם היה בידי המשיבים, שהועמדו לדין בגין התנהגות מקצועית בלתי הולמת כעורכי דין, היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה. המערערת טוענת כי נדרשת רק רשלנות, בעוד שמעשי המשיבים עולים כדי פזיזות. בית המשפט מכיר בכך שדרישת היסוד הנפשי בעבירות משמעת היא פזיזות, אך גם רשלנות יכולה להספיק. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אין הוא צריך להכריע בשאלה האם די ברשלנות במקרה זה, שכן קביעות הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן המשיבים פעלו בתום לב ולא התרשלו, הן סבירות ואין להתערב בהן. החלטות בית המשפט המחוזי ובית הדין הארצי, שהתבססו על הראיות והערכות המהימנות, קבעו כי הימנעותם של המשיבים ממסירת פרטים מהותיים להגנה נבעה מאי הבנה ולא מתוך כוונה, פזיזות או רשלנות. במקום זאת, מדובר בטעות אנוש שנגרמה בנסיבות חריגות. בית הדין מסכים לקביעות אלה, דוחה את הערעור ומדגיש את מומחיותם של בתי הדין המשמעתיים בעניינים אלה. מקרה זה, המאופיין בטעות בתום לב, אינו חריג דיו כדי להצדיק התערבות בפסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר.