ע"פ 347/88

תקציר

מהימנותו של העד הוטלה בספק במהלך הכרעת הדין לאחר שמסר הצהרות סותרות בנוגע לחתימותיו של הנאשם. העד טען תחילה כי לא התייחס לחתימת הנאשם בקירילית, אך בהמשך סתר את עצמו, דבר שהפחית ממשקל חוות דעתו בעיני בית המשפט. בינתיים, הדיונים התמקדו בשאלה האם הנאשם, איוון דמיאניוק, היה איוואן האיום הידוע לשמצה, שומר במחנה ההשמדה טרבלינקה. היו ראיות משמעותיות שהצביעו על מעורבותו של דמיאניוק ביחידת טרווניקי ועל נוכחותו במחנות הריכוז סוביבור, פלוסנבירג ורגנסבורג. כמה ניצולים זיהו אותו כאיוואן האיום, אך בית המשפט לא השתכנע מעבר לספק סביר בשל הצהרות חדשות שהוגשו על ידי ווכמנים אחרים שהתייחסו לאדם אחר כאיוואן האיום מטרבלינקה. כתוצאה מכך, בית המשפט זיכה את דמיאניוק מהאישומים המיוחסים לאיוואן האיום, והרוויח מהספק סביב זהותה של הדמות הידועה לשמצה. בפסק הדין, שניתן ב-29 ביולי 1993, הודגש כי ודאות שיפוטית היא חתירה מאתגרת וכי שלמות בעניינים אלה אינה ניתנת להשגה.