עש"א 28042-05-22

תקציר

ערעורו של המערער בעניין המשיב נדחה, שכן המערערת לא דנה בו. אולם הערעור בתיקים האחרים כוון לקביעת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לדון ולהכריע בטענות שהועלו מיוזמתו ללא צורך בנוכחותן בבקשה להגדלת החוב. החוק הנדון, סעיף 10 לחוק אשראי הוגן, מעניק לרשם סמכות לסרב לנקוט בהליכים נגד לווה, לרבות סגירת התיק, אם יש יסוד להאמין כי חוזה ההלוואה מפר את דרישות החוק. ניתן לעשות זאת גם ביוזמת הרשם, אם כי יש לתת לצדדים הזדמנות להציג תחילה את טענותיהם. הרשם אינו נדרש לערוך בירור מעמיק, והחלטותיו מבוססות על רף ראייתי נמוך יותר מאשר במשפט האזרחי. עם זאת, נתון לו שיקול הדעת לערוך ניתוח מעמיק ולקבוע ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות, כל עוד הם עומדים ברף הראייתי הנדרש, כפי שנעשה במקרה זה. עם זאת, ממצאים אלה אינם יכולים לשמש את ערכאת הערעור בערעור לפי סעיף 10(ד) לחוק אשראי הוגן; על בית המשפט לערוך חקירה משלו ולהגיע לקביעות חדשות. בנוסף, על הרשם להפעיל את סמכותו בנפרד בכל מקרה ומקרה ולהעניק זכות טיעון בנפרד על מנת לשמור על יעילות והגינות, דבר שלא נעשה במקרה זה. לפיכך, ההחלטה מבוטלת ככל שהיא מתייחסת לתיקים האחרים, אם כי היא נותרת בעינה לגבי המשיב. אם הסוגיה מתעוררת שוב, על הרשם לשקול מחדש כל מקרה לגופו, תוך מתן זכות טיעון מפורטת ומלאה לכל הצדדים המעורבים.