ע"א 2627/11

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של הסכם פיתוח ובהחלטה לבטלו. הערעור מערער על החלטתו של בית משפט קמא, וטוען כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים והמשפטיים התומכים במסקנתו של בית משפט קמא. בית המשפט מוצא כי הערעור לוקה בחסר, שכן ההחלטה נשוא הערעור אינה מגלה כל טעות בדין. מובהר כי זכויותיה של המערערת הינן חוזיות ומחייבות גרידא, והחובה לרשום משכנתא היא על זכות עתידית התלויה בהתקיימותם של מספר תנאים. מאחר שלא התקיימו התנאים, לא מומשה ההתחייבות העיקרית שנועדה להיות מושגת על ידי ההתחייבות לרשום את המשכנתא. יתר על כן, המלווה, במקרה זה, המערערת, אינה יכולה לחייב את מינהל מקרקעי ישראל לכבד את הסכם הפיתוח או לדרוש סעד כלשהו בגין זכויות העבר הנטענות. ביטול הסכם הפיתוח עומד בעינו, וכן מתקבלת הודעת מינהל מקרקעי ישראל בדבר ביטול חובת רישום משכנתא לטובת המערערת. עם זאת, האגודה זכאית להשבת כל סכום ששולם על פי הסכם הפיתוח, והמערערת יכולה לתבוע החזר מסכום זה, אם בכלל, לאחר פיצוי מפרק האגודה. בית המשפט מציע לדחות את הערעור בעיקר על סמך פסקה 34 לפסק הדין, בכפוף לפסקאות 35 ו-36. השופט נ' הנדל והשופטת ד' ברק-ארז מסכימים עם הכרעת הדין. בנוסף, מדגישה השופטת ברק-ארז כי החזרת הקרקע למינהל מקרקעי ישראל משרתת את האינטרס הציבורי, שכן היא הוקצתה לצורך ציבורי שלא מומש.