ת"א 19559-05-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את כתבי הטענות ופסקי הדין הקשורים לתיק ומצא כי טענות התובעים אינן מתאימות לדחייה על הסף, כלומר קיימת אפשרות לתובעים לקבל את הסעד המבוקש אם טענותיהם יוכחו כנכונות. התיק מורכב ומעורר שאלות משפטיות ועובדתיות מהותיות הדורשות חקירה יסודית, שאינה יכולה להיעשות במסגרת הליך פיטורין על הסף. באשר לטענת הנתבעים כי תביעת התובעים לשיפוי התיישנה, קובע בית המשפט כי עילת התביעה לא קמה עד שהתובעים חויבו בתשלום המע"מ, וזאת לאחר שומת המס והחלטת ההשגה. גם טענת התובעים כי הנתבעים הודו בחבות השיפוי שלהם בשנת 2014 וכי יש לספור את תקופת ההתיישנות מתשלום המע"מ הסופי בשנת 2019, או לחילופין מפסק דינו של בית המשפט המחוזי משנת 2017, היא עניין המחייב בירור עובדתי. כך גם טענת הנתבעים כי המוכרים הציגו עצמם באופן כוזב בהסכם המע"מ כיחידים ולא כשותפות, דבר המעקר לכאורה את זכותם של התובעים לקבלת שיפוי. בית המשפט סבור כי יש לדון ולברר זאת במסגרת ההליך. טענת הנתבעים כי המוכרים העלו טענות סותרות בהליכים שונים וניצלו לרעה את ההליך המשפטי מוכחשת אף היא על ידי התובעים ומחייבת חקירה נוספת. לבסוף, בית המשפט מציין כי היעדר חתימות על הסכם מע"מ אינו מעיד בהכרח על חוסר רצינות וניתן להסבירו בבדיקה עובדתית. לפיכך, הבקשות לדחייה על הסף נדחות, והתיק ימשיך לבירור לגופן של הטענות. כל קבוצת נתבעים שהגישה בקשה לפיטורים על הסף תישא בהוצאות התובעים, בסך 4,000 ₪ כל אחת.