ת"פ 16512-08-17

תקציר

השופט קבע כי בקשת הפסילה לא הציגה חשש ממשי למשוא פנים ואף לא מראית עין של חשש כזה בניהול המשפט. הבקשה, שביקשה לדחות את מועד הדיון, לפזר את שיקול הדעת של בית המשפט ולהעביר את השליטה בהליך לסנגורים, נתפסה כניסיון לבחור את ההרכב וכניסיון פסול לשלוט בלוח הזמנים של בית המשפט. דברי השופט, שכוונו למבקש ולא לבא כוחו, לא הצביעו על משוא פנים כלשהו, וחובתו של בית המשפט להבטיח את הבנתו של הנאשם את העובדות בהן הוא מודה היא חלק מהזכות למשפט הוגן. עוד קבעה השופטת כי ההקפדה על נוכחות בעלי דין נדרשה ולא חרגה בעניינם של המבקש ובא כוחו. יתר על כן, חשיפתו של בית המשפט לראיות פסולות, שנטען כי היא עילת פסילה, לא נחשבה נרחבת או מטרידה עד כדי כך ששופט מקצועי יתקשה להתעלם ממנה. האמירה בדבר דחיית טענת הפסלות נעשתה כדי לקבוע את גבולות התביעה ולשקף את עמדת בית המשפט, ולא הצביעה על חשש למשוא פנים, מה גם שהסנגורים עצמם הצהירו כי לא עתרו לפסילה. לבסוף, שאלותיו היזומות של השופט בנוגע לחלקו של המבקש בעבירות נדרשו כדי להבחין בין תפקידי המבקש לבין הנאשם השותף כדי למנוע בלבול במהלך גזר הדין. ככלל, אף אחת מטענות המבקש, לבדן או במצטבר, לא העלתה חשש להטיה ממשית או נתפסת, ולפיכך בקשת הפסילה נדחתה.