רע"ב 3097/08

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על תנאי מאסרו של המבקש. המבקש, ששירת בעבר באומץ לב בצבא וסבל מחבלות קשות, הורשע בעבירות ביטחוניות והועבר ממתקן כליאה צבאי לכלא אזרחי. בית המשפט מצא כי החמרת תנאי המאסר של המבקשים בעקבות הרשעתם הייתה מוצדקת, שכן חזקת החפות לא חלה עוד. המבקש טען כי יש להקל בתנאי כליאתם בהתאם לפקודת הנציבות, המאפשרת הסרת מגבלות מיוחדות על אסירים ביטחוניים בנסיבות מסוימות. עם זאת, בית המשפט קבע כי ההחלטה להסיר הגבלות אלה נתונה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר, בהתבסס על המלצות השב"כ. בסמכותו של שב"ס להטיל הגבלות על אסירים למען הסדר והביטחון, ותפקידו של בית המשפט לבקר את הפעלת סמכות זו ולוודא שהיא נכונה וסבירה מבחינה משפטית. במקרה זה, בית המשפט מצא כי החלטת שב"ס להותיר על כנם את המגבלות הנוכחיות של המבקש הייתה מוצדקת, בהתחשב במידע מודיעיני על התנהגותו של המבקש ובהיעדר ראיות לכך שלא נשקפה מהם סכנה. עוד צוין בגזר הדין כי למבקש היו יחסים שליליים עם אסיר אחר והוא נחשד בניסיון להבריח חפצים אסורים לתוך בית הסוהר. באשר לבקשתו של המבקש להעבירו לבית סוהר בצפון הארץ, קבע בית המשפט כי לשב"ס שיקול דעת בלעדי בעניין זה וכי אין מקום להתערבות בית המשפט במקרה זה. פסק הדין מסתיים בהדגשה כי המבקש יוכל להגיש בקשות חדשות בעתיד אם יתקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים, ומביע תקווה כי רשויות הביטחון ובתי הסוהר ישקלו בקשות אלה בהגינות, בהתחשב בנסיבות המקלות של נעוריו של המבקש ושירותו בעבר. בקשת רשות הערעור נדחתה בסופו של דבר.