ת"א 1350/96

תקציר

המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה, שכן החלטותיהם של כבוד השופט שלו וכבוד השופט זפט, חייבו את המשיבים לרכוש מוצרים מהמבקשים במחיר הזול ביותר האפשרי. המבקשים סירבו למכור במחיר זה ולכן נאלצו המשיבים לרכוש את המוצרים במקום אחר. עם זאת, השופט מצא כי אין מחלוקת עובדתית כי המשיבים הפסיקו לרכוש מהמבקשים וכי השאלה אם להעניק סעד היא בעיקרה שאלה משפטית. השופט פירש את הצווים ומצא כי התנהלות המשיבים מנוגדת להחלטות בית המשפט. הם נדרשו לרכוש מהמבקשים והמבקשים נדרשו למכור במחיר מסוים. השופטת ציינה כי אין צורך להוכיח את כוונת המשיבים ודי בכך שהמעשים היו בניגוד לצווים. מאחר שהמבקשים הוכיחו זאת, נחה דעתו של השופט כי מתקיימים התנאים למתן סעד. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט הוא לוודא כי הוראותיו נשמעות וכי הן נשמרות על ידי הצדדים. במקרה זה, הצווים היו ברורים ולא היה צורך בפרשנות נוספת. המשיבים נדרשו למלא אחר ההוראות ולרכוש מהמבקשים, גם אם סברו כי המבקשים מוכרים במחיר גבוה מהמוסכם. השופט הגיע למסקנה כי המשיבים הפרו את צווי המניעה והוצא צו המחייב אותם לקיים את צווי בית המשפט הקודמים ולשלם קנס בסך 2,500 ₪ בגין כל יום הפרה נוסף החל מ-15 יום לאחר מתן ההחלטה. חומרת הפרות העבר של המבקשים לא הצדיקה את הפרת המשיבים, מה גם שלא היו עונשים על הראשונים.