תמ"ש 42965-12-19

תקציר

התובע, שחלק מערכת יחסים קרובה עם הנתבע, בתו החורגת, טען כי הוא הבעלים האמיתי של דירה הרשומה על שם הנתבע. לטענתו, הדירה נרשמה על שם הנתבע כאמצעי זהירות בשל יתרת חובות המס שלו וכדי להימנע מעיקול. בינתיים, הנתבעת טענה כי התובע העניק לה במתנה את הדירה. לאחר בחינת הראיות והעדים, מצא השופט את גרסת התובע אמינה יותר. עדותו הקוהרנטית והאמינה של התובע, בצירוף נסיבות סבירות ומסמכים תומכים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי הדירה נרשמה על שם הנתבע באמצעות הסכם נאמנות בעל פה או מכללא. השופט דחה את טענת הנתבע למתנה, וקבע כי היא בלתי סבירה ואינה נתמכת בראיות. בנוסף, הדגישה השופטת את ניסיונה של הנתבעת להעביר את הדירה לבתה, דבר המעיד על חוסר תום לבה. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובע, קיבל את טענת הבעלות שלו והורה על רישום הדירה על שמו. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 8,000 ₪, שישולמו לאוצר המדינה בתוך 30 יום.