עת"מ 2389/04

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לאשר את תוכניתם לשימוש לא חקלאי באדמתם במושב בית חנניה. עם זאת, בית המשפט דחה את עתירתם מטעמים מקדמיים ומטעמים הקשורים לגופה של העתירה. ראשית, בית המשפט דחה את העתירה מטעמים פרוצדורליים, שכן היא הוגשה בניגוד לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים. למרות שהעותרים ניסו למצות את כל ההליכים העומדים לרשותם בטרם פנו לבית המשפט, העתירה עדיין הוגשה מעבר למגבלת 45 הימים, ובית המשפט לא ראה סיבה להצדיק את השיהוי. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים כי המשיבה ויתרה על זכותה לערער על העובדות שהוצגו בעתירה. לדברי בית המשפט, הימנעותו של המשיב מלבקש חקירה של מצהירי העותרים לא העידה על הסכמתו לעובדות שהוצגו. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העותרים לא פעלו בתום לב, שכן הם הפעילו מפעל ללא היתר במשך תקופה ממושכת. עוד הצביע בית המשפט על כך שבתכנית העותרים נפלו מספר פגמים: מדובר בתכנית נקודתית שחלה על אחוזה אחת בלבד, היא סתרה את הוראות תכנית המתאר ואת התכנית הכוללנית הקרובה למושב, והיא נעדרה אישורים סביבתיים. בית המשפט הדגיש כי לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של רשות התכנון, ולא מצא פגם משפטי או חוסר סבירות בהחלטת ועדת התכנון לדחות את תכנית העותרים. לפיכך, העתירה נדחתה לגופה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות הקשורות לעתירה.