רע"א 14333-01-26

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים **רע"א 14333-01-26** **העובדות והרקע:** המבקשת, נציגות של בעלי זכויות בבניין משרדים, הגישה תביעה נגד מספר חברות בנייה בגין ליקויי בנייה בפרויקט. אחת המשיבות (משיבה 1) ביקשה לעכב את ההליכים נגדה בשל קיום תניית בוררות בהסכם בינה לבין המבקשת. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו, בקובעו כי על אף שבין המבקשת ליתר הנתבעות (משיבות 2-4) אין תניית בוררות דומה, אין טעם מיוחד שלא לדון בסכסוך עם משיבה 1 בנפרד. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם קיימת "נחיצות דיונית" לצירוף יתר הנתבעות, אך לא קיימת "נחיצות מהותית" לניהול הליך מאוחד. **השאלה המשפטית:** האם קמה "נחיצות דיונית" ו"נחיצות מהותית" לניהול הליך תביעה מאוחד נגד כל הנתבעות, למרות שרק חלקן כפופות לתניית בוררות מחייבת, באופן המצדיק דחיית בקשה לעיכוב הליכים מכוח חוק הבוררות? **החלטת בית המשפט העליון (השופט מינץ):** בית המשפט העליון, בהחלטתו, אימץ את החלטת בית המשפט המחוזי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור, ובסופו של דבר קיבל את הערעור. **ניתוח משפטי:** 1. **עקרון היסוד של חוק הבוררות:** סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע כי ככלל, בית משפט יעכב הליכים בהתקיים תניית בוררות תקפה. ברירת המחדל היא כי סכסוך שהצדדים הסכימו לדון בו בבוררות, יתברר בבוררות. 2. **החריג – "טעם מיוחד" (סעיף 5(ג) לחוק הבוררות):** החוק מאפשר לבית המשפט להימנע מעיכוב הליכים אם קיים "טעם מיוחד" לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות. בפסיקה נקבע כי במקרים בהם ישנם מספר נתבעים, כאשר רק לגבי אחד מהם קיימת תניית בוררות, לא די בכך שעיכוב ההליכים יביא לפיצול הדיון. על התובע להוכיח קיומן של שתי "נחיצויות": * **נחיצות דיונית:** קיימת הצדקה לצרף את הנתבעים הנוספים להליך בבית המשפט, וצירופם לא נעשה רק כדי להתחמק מהליך הבוררות. * **נחיצות מהותית:** קיים חשש כי פיצול הדיון עלול להותיר את התובע חסר סעד, או שעלולות להתקבל הכרעות סותרות בהליכים השונים. 3. **יישום בענייננו – קיומן של הנחיצויות:** * **נחיצות דיונית:** בית המשפט העליון קבע כי אכן קיימת נחיצות דיונית לצרף את משיבות 2-4 להליך בבית המשפט, שכן הן נחוצות לבירור טענות המבקשת בנוגע לליקויי הפרויקט, וצירופן לא נועד רק כדי להתחמק מהבוררות. * **נחיצות מהותית:** זוהי הנקודה המרכזית בהחלטה. בית המשפט העליון שוכנע כי מתקיימת נחיצות מהותית לניהול הליך מאוחד. נימוקי החלטה זו מתבססים על מספר עובדות: * **חפיפה באחריות:** האחריות הנטענת של המשיבות היא "ביחד ולחוד". קביעת אחריות של אחת מהן עשויה להשפיע על קביעת אחריותן של האחרות. * **מורכבות הקשרים:** התביעה עוסקת בליקויים ספציפיים (למשל, התקנת מעליות, ליקויים כלליים) שייתכן שמקורם באחריות משותפת או תלויה בין הנתבעות השונות (למשל, בין קבלן הביצוע, מנהלת הפרויקט, יועצי המעליות, והמפקחים). * **חשש להכרעות סותרות וחוסר סעד:** בית המשפט הדגיש כי סמכות הבורר אינה חלה על צדדים שאינם חתומים על הסכם הבוררות. לפיכך, הכרעה בהליך הבוררות בנוגע לאחריותה של משיבה 1 עשויה שלא להיות מחייבת את יתר הנתבעות, ואף עלולה לסתור הכרעה שתינתן בבית המשפט לגביהן. מצב זה עלול להותיר את המבקשת ללא סעד, גם אם תזכה באחד ההליכים. 4. **החידוש המשפטי / הדגש בפסיקה:** ההחלטה מדגישה את הפרשנות המרחיבה של "נחיצות מהותית" במקרים של ריבוי נתבעים, כאשר קיימת תניית בוררות רק לגבי חלקם. בית המשפט מחדד כי אינו מסתפק בכך שהצדדים התחייבו לבוררות, אלא בוחן את המכלול העובדתי והמשפטי, ובפרט את מורכבות האחריות והקשרים בין הנתבעים, ואת החשש הממשי להכרעות סותרות ולחוסר סעד. הדבר מעיד על מגמה שיפוטית לשקול את השלכותיו המעשיות של פיצול הליכים, מעבר לשאיפה הפורמלית ליישב סכסוכים בדרך של בוררות. **מסקנה:** בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, והורה על דיון מאוחד בתביעה בבית המשפט המחוזי. הדבר מבוסס על קיומן של "נחיצות דיונית" ו"נחיצות מהותית" לניהול הליך אחד, נוכח חפיפת האחריות הפוטנציאלית בין הנתבעות וחשש להכרעות סותרות ולחוסר סעד.