בג"צ 1923/91

תקציר

בג"ץ דחה את העתירה שהוגשה בפניו, בקובעו כי בתי הדין הרבניים מיצו את הסכסוך בין בעל ואישה על גירושיהם. הבעל טען כי הדיינים בבית הדין הרבני היו מוטים, שכן שמע טיעונים מצד שלישי הנוגעים לתיק. עם זאת, בג"ץ מצא כי עקרונות הצדק הטבעי נשמרו לאורך כל הדיונים וכי חשיפתו הקודמת של השופט לתיק אינה מהווה אפשרות ממשית למשוא פנים, מה גם שחלפו מספר שנים ואופי הבעיה השתנה. ההחלטה הדגישה גם את היקף התערבותו המצומצם של בג"ץ בהחלטות בתי הדין הרבניים, שהם רשויות שיפוט עצמאיות בעניינים שבסמכותם. על פי פסק הדין, התנהלותו של השופט לא עלתה כדי פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, ועל כן העתירה נדחתה. כמו כן, חויב הבעל לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ למשיבה מס' 4. השופט נתניהו והשופט ברק הסכימו עם נימוקים שונים, הדגישו את הצורך של בתי הדין הרבניים להקפיד על כללי הצדק הטבעי והסבירו כי הנסיבות אינן מצביעות על אפשרות ממשית של משוא פנים.