עב"ל 34028-02-13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור בעניין חישוב דמי פגיעה ונכות לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי בעקבות תאונת עבודה. הערעור התקבל על יסוד הקביעה כי יש לחשב את קצבת הנכות בהתחשב במלוא הכנסתו של המערער כשכיר וכעצמאי ב-12 החודשים שקדמו לתאונה. שיטת חישוב זו, המתוארת בתקנה 9, ראויה בהתחשב באופיין ארוך הטווח של קצבאות הנכות ומטרתה לשקף את השתכרותו הריאלית והמלאה של הפרט. קצבת הפגיעה, גמלה קצרת מועד, מחושבת באופן שונה ומתבססת על שלושה רבעים משכרו הרגיל של היחיד ברבעון של השנה שקדמה לתאונה. השכר הרגיל מוגדר בחוק ובתקנות, תוך התחשבות בתרחישים שונים שעלולים להשפיע על הכנסתו של הפרט במהלך אותו רבעון. מטרת גמלה זו היא להחליף את שכרו של היחיד לפני הפגיעה מיד לאחר התאונה. פסק הדין מבהיר את הפרשנות הראויה לתקנות, ודוחה את פרשנותו המילולית של המוסד למונח "עובד במשרה חלקית בעבודה עונתית מסוימת בלבד". תחת זאת, הרכב השופטים מסכים עם פרשנותו של המערער, ורואה במי שמועסק בתפקיד עונתי מסוים בעונה מוגדרת כזכאי לקצבת הנכות המחושבת. החלטה זו עולה בקנה אחד עם תכלית התקנות והחוק, ומבטיחה גישה הוליסטית לחישוב קצבת הנכות כך שתשקף את ההשתכרות בפועל. יתר על כן, השופטים מבחינים בין הבסיסים לחישוב דמי פגיעה לבין קצבת נכות, ומכירים בתכליותיהן המובהקות של הטבות אלה. החלטת בית הדין האזורי בעניין חישוב דמי הפגיעה התקבלה, תוך שפסיקתו בעניין קצבת הנכות הותאמה כך שתתאים לפרשנותו של המערער. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, והמוסד נדרש לשאת בהוצאות המערער בסך של 3,500 ₪. ההחלטה הינה סופית, ניתנת בהעדר הצדדים, ותועבר אליהם בהתאם.