סע"ש 42040-01-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית תביעת התובעת כנגד הנתבעת, חברה פרטית, בגין תשלומי פיצויים שונים הנובעים מהעסקתה של התובעת. התובע תבע במקור פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ותשלומים שונים אחרים הקשורים להפרשות לפנסיה, קרנות השתלמות ודמי הבראה. הנתבעת ביקשה פסק דין חלקי הדוחה מספר טענות אלה. בית המשפט נעתר לבקשת הנתבע וקבע כי לתובע לא הייתה עילת תביעה בגין מרבית התשלומים הנתבעים. פסק הדין התבסס על הקביעה כי התובעת, מנהלת מחוז דרום של הנתבעת, חרגה מתחום ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים בענף הניקיון. מאחר שתפקידו של התובע היה ניהולי ולא ידני או ממוקד ניקיון, הוא לא היה מכוסה בהסדרים הסקטוריאליים. החלטה זו התבססה על פסקי דין קודמים בתיק, אשר קבעו כי תנאי העסקתו של התובע כפופים להסכם אישי וכי ההסכמים הקיבוציים אינם חלים עליו. כמו כן, בית הדין מצא כי התובע הודה בחתימה על הסכם עבודה, אשר הסדיר את תנאי עבודתו באופן שונה. משכך, נדחתה גם תביעת הפיצויים בגין אי הודעה לעובד על פיטורים. פסק הדין הורה על דחיית התביעה בכל הנוגע לפיצויים בגין היעדר הפרשות לפנסיה, היעדר הפרשות לקרן השתלמות, הפרשי דמי הבראה, ותק נוסף ואי הודעה. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 2,000 ₪. החלטה זו התקבלה למרות הודעת התובע על כוונתו לעתור לבג"ץ באותו מקרה. בית המשפט קבע כי פסק הדין הקודם של בית הדין הארצי, שנותר בתוקף, היה גורם מכריע בהחלטה זו.